בתקופה האחרונה יוצא לי לפסוע ברחובות בת-ים ויפו במסגרת הליכות-ערב עם חבר שבא לבקר בארץ מברזיל הרחוקה.
הזדמן לנו לעבור פעם-פעמיים ליד שווארמה באבאג'ים, שווארמה שיש לה מוניטין לא מבוטלים, אבל למרבה הצער למדתי שזה אחד המקומות האלה שאינם פתוחים עד שעות הלילה הקטנות.
כך קרה שיצא לנו פעם-פעמיים לעבור ליד המקום דווקא כשהוא סגור -
אבל למרבה השמחה קורה שההתמדה מניבה תוצאות!
הערב, עודנו פוסעים מעדנות, בעוד השעה היתה מוקדמת מספיק, התגבשה הסכמה שכדאי לאכול משהו וכך קרה ששמנו פעמינו אל רחוב רוטשילד בבת-ים.
מאחר והתברר שהציבור הבת-ימי מאוד מחבב את המקום, הוא היה יחסית הומה אדם, ולכן, משיקולי זהירות בשעת-קורונה החלטנו לקחת ולא לשבת. ומאחר והסלטים נראו מעט עייפים בשעת-הערב הזו, הסתפקנו במנות ללא סלטים, עם בשר, חומוס וחריף.
מצאנו לנו מקום ישיבה באיזור הספסלים הסמוך למקום, בטיילת היפה של בת-ים, ממנה נשקף חוף הים בשעת ערב -
לפו הדוב של א. א. מילן יש פילוסופיית אכילה נהדרת, שאחד מהיבטיה מתבטא באמירתו המפורסמת (שאני מתרגם מאנגלית): "למרות שאכילת דבש היא דבר טוב מאוד, יש רגע - ממש לפני שאתה מתחיל לאכול - שהוא אפילו טוב יותר."
וכך התרכזתי לרגע, ברגע הזה של לפני שמתחילים לאכול, עם מבט מדיטטיבי ובוחן בפיתה העמוסה. לאחר מכן, אחרי כמה נסיונות לא מאוד מוצלחים לצלמה כדי לאפשר לכם להשתתף ברגע הזה של ממש לפני שאתה מתחיל לאכול, אפשר היה לעבור אל האכילה עצמה.
ולמרבה השמחה, במקרה הזה, האכילה היתה אפילו יותר טובה מהציפיה. השווארמה היא שווארמת-טלה מתובלנת היטב, מאוזנת, שכיף לאכול. מהסוג שקצת מתעצבים כשהיא נגמרת.
לסיכום: בהחלט שווה לסטות מהדרך אם כבר בסביבה.
הפרטים היבשים:
המיקום: רחוב רוטשילד 1, בת ים
גודל המנות: סביר.
הסלטים: נראו מעט עייפים בשעת-הערב, אך ניכר בהם שהוכנו באותו היום.
היחס ללקוחות: שירות אדיב (אך מעט איטי, אולי עקב שעת הערב וקירבתו של סוף היום).
האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת אבל המקום סמוך לחוף הים היפה ועתיר מקומות הישיבה של בת-ים.
יוקר המחיה: 35 ש"ח למנה בפיתה (נמוך מעט לעומת מדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי).
