פלאפל ביאליק בחדרה

 לפני זמן רב מצאתי את עצמי בדיון פלאפל סוער בקרב תושבי השרון הצפוני. 

אני הייתי מנציגי פלאפל דבורה, הפלאפל הפרדס-חנאי האגדי אודותיו כבר כתבתי כאן בבלוג. להפתעתי הרבה לא היה קונצנזוס בדיון הזה, ולכל איש ואישה מהמשתתפים בשיחה - היה את הפלאפל שלו או שלה. 

תוצאה חיובית אחת של הפלורליזם הפלאפליסטי הזה היתה שיצאתי עם רשימה ארוכה של מקומות לדגימה כשיזדמן לי. 

הבוקר נסעתי לי ברחוב ביאליק בעיר חדרה, השעה היתה שעת בוקר מאוחרת, ומאחר ולא אכלתי עדיין ארוחת בוקר, הייתי עם בטן מקרקרת. כך קרה שכאשר עברתי ליד פלאפל ביאליק וראיתי שיש לידו חניה סמוכה מסוג חניות האקספרס החדשות, ושאין תור , לא היה מנוס מההיסק שהגורל קורא לי.  וטוב שהוא קרא. 

לקחתי מנה 'עם הכל', וזו היתה מנה פלאפל מצויינת מסוגה, עם פלאפל כתום חם, טרי, פריך וטעים מאוד, סלטים טריים מאוד, טחינה טובה, פיתה טריה, רכה וטעימה, והכל השתלב לו יחד לביס אחרי ביס של עונג פלאפלי מהסוג המצדיק נסיעה במיוחד. 

הנתונים היבשים

המקום: רחוב ביאליק 56, חדרה 

זהות הפלאפל:  פלאפל ירוק מתובלן בעדינות אך עם אופי  

גודל המנות: מנה נדיבה

הסלטים: טריים וטובים.

היחס ללקוחות: השירות אדיב ויעיל (אבל לא היה תור אז יש לקחת ההתרשמות בערבון מוגבל). 

האם עדיף לשבת או לקחת: יש מעט מקומות ישיבה במקום עצמו, 

אבל לטעמי עדיף לקחת כי חדרה מציעה שלל מקומות עם נוף יפה יותר .

יוקר המחיה: קשה מאוד לקבוע את מדד הפלאפל הכלל ארצי, במיוחד בימים טרופי התייקרויות אלה, אבל נדמה לי ש-20 ש"ח למנה בפיתה, נכון לזמן כתיבת הפוסט, מייצג את החציון הארצי.

שווארמה שמעון סטאר בנתניה

קרובי משפחה מארה"ב שביקרו בארץ ובחרו, מכל המקומות שבעולם, להתאכסן אי-שם בנתניה, הציבו בפנינו דילמה לא-פשוטה: איפה אפשר לקחת טייק-אוויי טעים ומהיר בנתניה. היינו אי-שם במרכז העיר, והזמן דחק.
ואז נזכרתי שאחי מתפייט לאחרונה בנוגע לשבחיה של שווארמיה בשם "שמעון סטאר". אז נסענו ולקחנו.

לפני שפותחים מנה, תמיד יש את הרגע הזה, של השאלה מה מצפה בתוך העטיפה.....

המראה לא אכזב -

והטעם - היה מעולה ! למרבה השמחה כל הפיוטים ששמעתי אודות תהילת המקום היו נכונים. מדובר בשווארמה מאוזנת וטעימה מהסוג שכולם אוהבים. כל המעורבים - ילדים, מבוגרים, מקומיים ומבקרים מחו"ל - אהבו מאוד.


המיקום: הנוטע 1, נתניה


גודל המנות: נדיב
הסלטים: טריים וטעימים. יש לציין שהצ'יפס האישי הפתיע מאוד לטובה והיה עשוי היטב.
היחס ללקוחות: השירות אדיב ויעיל.
האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת אבל העדפנו לקחת; נתניה מציעה שלל מקומות יפים לישיבה ואכילה נוכח נוף.
יוקר המחיה: 30 ש"ח למנה בפיתה, זול משמעותית בהשוואה למדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי.

השווארמיה BP בצומת נתניה

בזמן האחרון יוצא לי לכתוב בבלוג על אוכל מהיר כהלכתו - כלומר אוכל שנקנה במהלך נסיעה, כשבאמת אין הרבה זמן וצריך למצוא פתרון מהיר.

עודנו עושים את דרכנו מהצפון תל-אביבה, כשמראש תכננו לאכול אי-שם בדרך, עצרנו לתדלק בתחנת הדלק פז שבצומת נתניה, וגילינו להפתעתנו מקום חדש בצומת נתניה:BP השווארמיה.

נכנסנו, וגילינו שזו בכלל מסעדה תל-אביבית 'על הצומת' (כלומר, אחרי הצומת לכיוון דרום, ליד תחנת-הדלק). אבל מסעדה עם טוויסט - היא מגישה גם אוכל מהיר, וכמובן שמבחינתנו התמקדנו במלכת המזונות המהירים. שלושה לקחו שווארמה פרגית (היתה גם שווארמה עגל). וכל השלושה אכלו בתיאבון רב ונהנו.

לסיכום: היה טעים, מתובלן באיזון יפה, ובהחלט טוב לדעת על האפשרות כשעוברים באיזור.

הפרטים היבשים:

המיקום: תחנת דלק פז, צומת נתניה



גודל המנות: סביר
הסלטים: טריים.
היחס ללקוחות: השירות אדיב.
האם עדיף לשבת או לקחת: המקום מאוד נוח לישיבה.

יוקר המחיה: 36 ש"ח למנה בפיתה, בהתאם למדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי.

שווארמה בפלאפל הפעמונים ברמת השרון

נסיבות החיים הביאו אותי ואת שותפי לנסיעה אל רמת השרון בשעת אחר-צהריים, מאותן שעות בין-ערביים המאפשרות למי שרוצה בכך לאכול ארוחת-צהריים מאוחרת (כמוני) ולמי שמעדיף זאת לאכול ארוחת-ערב מוקדמת (כמו שותפי).

כאשר שקלנו וחיפשנו אפשרויות, בחרנו לנסות את השווארמה שנמכרת בפלאפל הפעמונים, ולא התחרטנו.

מדובר בשווארמה מתובלנת בתבלון מעניין ומיוחד. הביס הראשון מרגיש מעט חזק לחיך אבל מביס לביס הטעם הולך וכובש אותך. החוויה הזו, של התרגלות לשווארמה הזו היתה משותפת לי ולשותפי ולכן אני משער שהיא תאפיין את רוב המבקשים להתנסות בשווארמה הזו. ממש אפשר היה לראות כיצד שנינו נרתעים אחרי הביס הראשון, ולאחר מכן הולכים ומאיצים את קצב האכילה עד להעלמותה של המנה כולה.... בהחלט שווארמה שכדאי לנסות אם נמצאים באיזור.

הפרטים היבשים

המיקום: סוקולוב 72, רמת השרון 

גודל המנות: סביר

הסלטים: טריים וטובים 

היחס ללקוחות: השירות אדיב ונעים 

האם עדיף לשבת או לקחת: המקום נוח לישיבה; יש המעדיפים לשבת ברחבי רחוב סוקולוב ולהתבונן במרחב העירוני הרמת-שרוני שהולך ומתפתח לו; ובמרחק 5 דקות נסיעה מצוי פארק הנצח המציע שלל אפשרויות ישיבה ואכילה נוכח נוף עירוני משובח ביותר.

יוקר המחיה: 36 ש"ח למנה בפיתה, בהתאם למדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי.

שווארמה דבוש בנתניה

עודי עושה את דרכי בכביש החוף בואכה צפונה באחד האמשים, והנה הזכירה לי בטני בקרקור מתלונן לילי שכזה, שהחמצתי את ארוחת-הערב. ולא סתם קרקור בעלמא היה זה, אלא בתזמון מדוייק, בדיוק כשנכנסנו לתחנת-הדלק שליד צומת-נתניה ונוכחנו לדעת כי סניף שווארמה דבוש הפועל שם עודנו פתוח באותה שעה מאוחרת. 

לכשעצמי, הייתי סקפטי, שכן לא הזדמן לי להתנסות בשווארמה דבוש מאז מפגש לא-מחייב בשווארמה הזו בסניף שבאבן-גבירול לפני כמה וכמה שנים, אבל בטני התעקשה להזכיר את אשר שמענו מחובבי-שווארמה לא-מעטים: כי הרשת המתרחבת מפתיעה אותם לטובה שוב ושוב בשנים האחרונות. 

אז נכנסתי, ניסיתי, והופתעתי מאוד לטובה. מדובר בשווארמה טובה, מאוזנת, בפיתה טרייה, לצד סלטים שהפתיעו אותי בטריותם בשעה המאוחרת. 

לסיכום: בהחלט מומלץ לאכול במקום אם עוברים באיזור. 

הפרטים היבשים

המיקום: דרך הרכבת 7, נתניה (בתוך מתחם תחנת הדלק)

גודל המנות: סביר בהחלט. 

הסלטים: טריים וטובים (ביקרתי במקום בסביבות 22:50 והסלטים היו טריים!)
היחס ללקוחות: בהתחשב בשעה היו מעט מאוד לקוחות. השירות היה אדיב ונעים ויעיל מאוד. 

האם עדיף לשבת או לקחת: המקום נראה נעים ומזמין אך השעה היתה מאוחרת כך שהזמנתי לקחת. הטיפול בהזמנה היה מאוד מרשים (אריזה ברמה ובאיכות שלא רואים כל-יום). קשה להחליט מה תהיה חוויה נעימה יותר... 

יוקר המחיה: 35 ש"ח למנה בפיתה, בהתאם למדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי.

שווארמה הכבש ה-15 בנתניה

פסח הממשמש ובא מביא עמו את העומס הבלתי-נמנע של ההכנות לחג.  בין יתר הערכויות, מוצא האדם עצמו מכתת רגליו כדי לקנות מתנות כאלה ואחרות לאהוביו.

הצורך לרכוש את משחק ה-xbox 360 המפורסם kinect star wars עמד בראש מעייניי. נכון,  מדובר במשחק שנמתחו עליו ביקורות לא מבוטלות. אבל על כף המאזניים עמדה מול הביקורות הפרספקטיבה של ילד השבוי בקסם עולם מלחמת הכוכבים של ג'ורג' לוקאס, והאפשרות להיות בגופך שלך אביר ג'דיי הלוחם ברשע הביאה להכרעה ברורה.

צורך לחוד ומימוש לחוד. הxbox live של מיקרוסופט לא עושה את החיים קלים עבור היושבים בציון (יש לציין שלא מדובר בגישה אנטישמית, ומיקרוסופט עושה את החיים קשים באופן דומה עבור רוב תושבי כדור הארץ היושבים מחוץ לצפון אמריקה). כך מצאתי עצמי מכתת רגליי בין חנויות משחקים כאלה ואחרות, שב ונחשף לקושי למצוא חנות משחקים איכותית. ולמרבה השמחה חנות המשחקים ג'נסיס אשר בנתניה התגלתה כנווה המדבר בו זכיתי לרכוש את המשחק עבור בני. 

כשיצאתי מהחנות עם המשחק באמתחתי, השעה היתה שעת-צהריים מוקדמת, שבהחלט הצדיקה לפעול פעולה לצורך שבירת הרעב. כך מצאתי עצמי משוטט ברחובה הראשי של נתניה, מהרהר באפשרויות הקולינריות בעודי מופתע קמעא נוכח הבניינים  המקושטים בגרפיטי. 

הביקור בנתניה עבור מתנת החג של בני השתלב היטב עם דיון משפחתי אחר. כבר חודשים רבים שאחי, חובב שווארמה לא-מבוטל, ממליץ לי על שווארמת הכבש ה-15 בנתניה, תוך שהוא טוען שמדובר בטובה שבשווארמיות איזור השרון הצפוני.  נדיר שאני מסכים עם אחי בסוגיות שווארמיות, ולכן לא מיהרתי, עד שהצטרפו להם המקרים יחדיו והביאוני עד הלום. 

להפתעתי ולשמחתי התברר שלמרות המלצתו של אחי, מדובר בשווארמה נהדרת. יש לציין שחרף הכבש שבשם המקום מדובר בשווארמה הודו.  אך מדובר בשווארמה איכותית, מתובלת היטב, חתוכה היטב, הממלאת בנדיבות רבה מאוד פיתה מעולה. בהחלט שווארמה המשמחת את החיך ואת הלב ומצדיקה סטיה מן הדרך. 

הנתונים היבשים: 
הכתובת: שדרות בנימין 2, נתניה (פינת הרצל 36)
גודל המנות: נדיבות מאוד.
הסלטים: טובים וטריים.
היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: הגעתי בשעת צהריים מוקדמת, עם עומס מסויים, והשירות היה אדיב ונינוח.
לשבת או לקחת: יש מקום  לשבת ולאכול בנוחות, וכך אפשר להתבונן ביצירות האמנות המקשטות את הבנינים הנתנייתיים אך אני העדפתי לקחת ולנסוע אל אחד החופים היפים בהם בורכה העיר נתניה.

המחיר: 25 ש"ח למנה בפיתה (זול בהשוואה למדד השווארמה הכלל-ארצי). 

שווארמה ג'מיל בהרצליה

שמעתי על שווארמה ג'מיל בהרצליה מחברים חובבי-שווארמה כבר לפני כמה וכמה שנים. אבל ההחלטה לבקר במקום גמלה בלבי רק אחרי שעיינתי בכתבה בה דווח על שוטרים שחנו במקום אסור, כדי שיוכלו לאכול בשווארמה ג'מיל. בכל זאת,
 שווארמה שהביאה את גורמי אכיפת-החוק שלנו אל ההתנהלות הזו, כנראה שווה משהו.

חייבים להודות - באמת לא פשוט למצוא חניה סמוך לשווארמה ג'מיל.

אבל מי שיוותר על השאיפה למצוא חניה ברחוב סוקולוב עצמו, וישוטט ברחובות הסמוכים (למשל: שדרות ח"ן וההמשך צפונה), לא יתקשה למצוא פתרון לרכבו. נכון, צריך ללכת ברגל חזרה, אבל כשמגיעים סוף סוף אל השווארמה עצמה - מגלים שהמאמץ אכן היה שווה. מתברר שאכן שווה להקשיב למשטרת ישראל בסוגיות קולינריות.

מדובר בשווארמה טעימה להפליא, עם מערכת תבלינים מעניינת ועריבה לחך, עם דומיננטיות קלה של הכורכום המשתלבת היטב עם חומוס וכרוב (שתעבוד היטב גם עם סלטים אחרים, כל עוד הסועד איננו סולד מהתבלים הצהוב הזה).
הסלטים היו מגוונים וטעימים והפיתות חמות, טריות ורכות. איכות השווארמה והפיתות כה טובה עד שלדעתי השווארמה אף יכולה להסתדר לבדה בפיתה.

בהחלט שווארמה המשמחת את לב סועדיה, אשר מצדיקה סטייה מהדרך.

הנתונים היבשים:

הכתובת: סוקולוב 20, הרצליה
גודל המנות: סביר בהחלט.
הסלטים: טריים וטעימים מאוד.
היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: הגעתי בשעות הצהריים המאוחרות, כך שלא היה עומס גדול. השירות היה אדיב ויעיל.
האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת (יש גם סוגי מזונות אחרים), אבל לדעתי עדיף לקחת. הרצליה עיר יפה, ושדרות ח"ן הסמוכות מציעות מקום ישיבה נעים ונוח.
יוקר המחיה: 34 ש"ח למנה  בפיתה. מעט יקר יותר ממדד השווארמה הארצי.

כיפה אדומה ברעננה

אי שם בלב רעננה ניצבת לה שווארמה בעלת השם עתיר הפוטנציאל "כיפה אדומה".
כן, אותו השם כמו הדמות המיתית של הילדות שמשמשת כאזהרה לילדות מתבגרות כבר מאות בשנים. כמו המינוח להתנקשות מתוכננת במסווה של פגישת ידידות תמימה בעולם התחתון (למי שלא מכיר, השימוש הלשוני הנכון במונח 'כיפה אדומה' בהקשר הזה הוא: ברוטוס ולונגינוס עשו כיפה אדומה ליוליוס קיסר).

ועכשיו - גם שווארמה איכותית באיזור השרון.

כיפה אדומה היא מסעדה לכל דבר ועניין המציעה למבקריה מרחב נעים ומרווח שבו מסכי טלוויזיה גדולים, המאפשרים לסועדים לענג את רוחם בצפיה באירועי ספורט איכותיים.

חרף ההיצע המגוון, כרגיל, אני התעניינתי רק במלכת המזונות המהירים, וזו המוגשת בכיפה אדומה היא בהחלט שווארמה ראויה, מתובלת בעדינות, מוגשת בלוויית סלטים חביבים, במנות משביעות.

בהחלט שווה ביקור, לכל מי שעובר באיזור.

הנתונים היבשים:
המקום: אחוזה 87, רעננה


הצג מפה גדולה יותר

גודל המנות: נדיבות מאוד

הסלטים: סבירים בהחלט

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: נעים, אדיב ויסודי להפליא.

האם עדיף לשבת או לקחת: נעים לשבת.

יוקר המחיה: 29 ש"ח למנה בפיתה (טיפונת יקר בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי), נכון לזמן כתיבת הפוסט.

שווארמה תנעמי בכפר-סבא

אי-שם ליד הכניסה לכפר-סבא מסתתרת לה שווארמיה-פלאפליה בשם תנעמי. הנוסע ברחובות הראשיים של העיר לא ישים לב אליה, וגם מי שעובר דרך רחוב ששת-הימים לא תמיד יראה את השלט בשל חבריו הגדולים ממנו. אך אל תתנו לצניעות לבלבל אתכם - בהחלט מדובר במקום מאכל ראוי לתשומת-לבם של העוברים ושבים.

מדובר בשווארמת עוף מעניינת וטעימה והתבלון שלה הולך נהדר עם צ'יפס וסלטים. ולא - לא כדאי לוותר על הצ'יפס של המקום - עגולים ומתובלים באופן שקורא לעוד.

ריח הצ'יפס שכנע אותי לבקש שקית בצד, ועודני ממתין למנת השווארמה ההולכת ומתארגנת לה, שמתי לב לריחו של הפלאפל, וביקשתי כדור או שניים לשקית הצ'יפס. בדיעבד, למרות שהשווארמה טובה בהחלט, דווקא הפלאפל הותיר עליי את חותמו. מדובר בפלאפל עסיסי, עמוק ומעט חריף (15 ש"ח למנה).

כך או כך - שווארמה או פלאפל - בהחלט מדובר באפשרות ראויה לארוחה אם עוברים באיזור והבטן נדבקת לגב.

הנתונים היבשים:

המקום:  ששת הימים 53, כפר סבא

הצג מפה גדולה יותר


גודל המנות: משביע

הסלטים: סבירים

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: אדיבים ומנומסים.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר כך או כך.

יוקר המחיה: 25 ש"ח למנה בפיתה (זול במעט בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי), נכון לזמן כתיבת הפוסט

בארץ הטאבונים

מקבץ המזללות בדרך רמתיים פינת דרך מגדיאל בהוד השרון, הוא כנראה אחד מריכוזי המאכל הגדולים ביותר בישראל בהם נהוג לכלול בשם המקום את המילה "טאבון".

הודות לכתבה של גיל להב בYNET שמעתי שכדאי לנסות את המקום, התגברתי על הרתיעה הראשונית מאנפלציית-הטאבונים, ושמחתי להיפגש עם אחת השווארמות הטובות באיזור המרכז, ולדעתי השווארמה הטובה באיזור השרון, המוגשת במסעדת הטאבון של חיים.

מדובר במנת שווארמת הודו עדינה ומתובלת לתפארת (יש גם שיפוד שווארמת עגל המסתובב לו, למעדיפים) המלווה בצ'יפס נהדר ובסלטים טריים וטעימים, המוגשים בשירות מנומס יעיל ונעים. המקום מסעדה לכל דבר כך שאפשר להביא גם חברים וחברות הסולדים ממלכת המזונות המהירים. לא להתבלבל עם אחד הטאבונים האחרים, ובעיקר לא עם 'הטאבון' הצמוד (בו מוגש רק פלאפל. אומנם פלאפל טרי ב-12 ש"ח, בשירות עצמי טוטאלי למדי, על ידי מוכר חביב ביותר) שכן מדובר בליגות שונות, וחביבותו הכוללת של הטאבון לא הותירה רושם מספיק לגרום לפקעות הטעם בלשוני לשנות את עקביותן ושאיפתן לעוד ועוד מהשווארמה של הטאבון של חיים...

נתונים יבשים:המקום: הוד השרון, דרך רמתיים 84

גודל המנות: משביע ונדיב.

הסלטים: טובים וטעימים בעיניי.

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: מנומסים, יעילים ונעימים.

האם עדיף לשבת או לקחת: המקום מספק מרחב ישיבה נעים בהחלט.

יוקר המחיה: פחות נמוך ממדד יוקר-השווארמה הכלל-ארצי. עלות מנה בפיתה נכון לזמן כתיבת הפוסט היא 25 ש"ח.

שתיהן מאותו הכפר

מעטים זוכרים כי השיר שנתן השראה לכותרת הפוסט, "אנחנו שנינו מאותו הכפר" אומנם נכתב כשיר זכרון, אבל בזמן בו הוא נכתב, שתי הדמויות שנתנו לו השראה בידידותן - זאב עמית ויוסף רגב - היו בחיים. ידידותם המופלאה נשאה חן בעיני המשוררת, אבל מסיבותיה היא היא בחרה לכתוב את השיר על ידידותם כשיר זכרון. שנים אחר-כך, במלחמת יום-הכיפורים, נפל זאב עמית והחיים החרו החזיקו אחרי האמנות. השיר נתפש על ידי מבקרי-השירה בתור דוגמא מופתית לאיפוק ולשתיקה הנוגעים בחוויית השכול. ישראל, כידוע לכולנו, בחרה לציין את זיכרון חללי מערכות-ישראל בסמוך ליום העצמאות, וכך איפוק, עצב ושמחה נכרכים להם יחדיו, והחיבור של הפרצוף המחייך והדומע הוא חלק משמעותי של המהות הישראלית. במלאת 45 שנה למלחמת ששת-הימים (על פי התאריך העברי), על מוראותיה ונפלאותיה של אותה המלחמה ותוך שאנו חיים עם מורשתה, גם בלוג של אוכל צריך להרים את דגלו ולכבד את הארץ הקולינארית בתוכה הוא שוכן.

ואם לכבד את קולינאריית הארץ (זו הקטנטונת שגם פלאיה הלא-קולינאריים עוד לא תמו), היש דרך ראויה יותר מהשוואת שתי שווארמיות שמוצאן מאותו הכפר ?

בלב כפר-סבא, משני צדדיו של רחוב וייצמן, בסמוך לתחנה המרכזית של העיר, ניצבות זו מול זו שתי שווארמיות ותיקות: "תפארת השווארמה והפלאפל", ו"השווארמה שלי בכפר". שתי שווארמיות ראויות שהתחרות ביניהן מגדילה את כבוד השווארמה ומשמחת את לב וחך סועדיהן.

ההשוואה בין השתיים היא מעניינת, שכן תפארת השווארמה דוגלת בשווארמה עדינה מאוד בעוד ששווארמת הכפר דוגלת בשווארמה מתובלת מאוד, מה שמאפשר לכל אחד מחובבי-השווארמה העוברים בסביבה לבחור שווארמה כטוב לבו.

אישית, בין השתיים, אני מעדיף את תפארת השווארמה העסיסית והעדינה. אליה וקוץ בה, התוספות והסלטים של שווארמת הכפר עדיפים בעיני הרבה יותר על אלה של התפארת. לכן כשאני רעב באמת, אני קונה מנה פה ומנה פה, ואיני יוצא חסר....  עוד ראוי להעיר שבשעות העומס, על סמך נסיוני, שווארמה בכפר מתפקדת טוב יותר מאשר תפארת השווארמה, כך שאם אני מגיע ורואה עומס בשתיהן, אני מעדיף את הראשונה. עוד יש לציין כי בשני המקומות אפשר לשבת, אבל בהתחשב בכך ששני מקומות נעימים לישיבה - חלקו הדרומי של פארק כפר סבא וקטע משביל הראשונים הסמוך לעירייה, שניהם קרובים מאוד - לדעתי עדיף לקחת.

בעולם מושלם, היו מתאחדות השתיים, השיפודים היו מתגלגלים בשמחה זה לצד זה, והיצע הסלטים המשותף היה קורץ אפילו לגדולי הצמחונים. בעולם שלנו, הפחות מושלם, חייב הסועד (שאינו רעב במיוחד) לבחור. אבל הבחירה, יש לומר, היא בין שני מקומות ראויים ביותר.


הנתונים היבשים


תפארת השווארמה והפלאפל
המקום: רח' וייצמן 147, כפר סבא.
זהות השווארמה:  שווארמת הודו, מתובלת בעדינות.
גודל המנות: גדולות ונדיבות.
הסלטים: סבירים.
היחס ללקוחות: השירות מהיר ואדיב, למעט בשעות העומס.
האם עדיף לשבת או לקחת: יש מקומות ישיבה סבירים, אבל לטעמי עדיף לקחת.
יוקר המחיה: בהחלט בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי: 28 ש"ח למנה בפיתה, נכון לזמן כתיבת הפוסט.




השווארמה שלי בכפר 
המקום: רח' וייצמן 158, כפר סבא

זהות השווארמה:  שווארמת הודו, מתובלת מאוד.
גודל המנות: גדולות ונדיבות.
הסלטים: מצויינים.
היחס ללקוחות: השירות מהיר ואדיב.
האם עדיף לשבת או לקחת: יש מקומות ישיבה נוחים, אבל לטעמי עדיף לקחת.
יוקר המחיה: בהחלט בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי: 28 ש"ח למנה בפיתה, נכון לזמן כתיבת הפוסט.

שווארמה במלאווח

לפעמים אדם מהרהר לו בשילובים מעניינים של מזון ולא יודע כי אחרים כבר מימשו את חלומותיו הורודים ועתירי-השומן.

רבים ממכריי שמעו אותי מזכיר במהלך השנים את שאיפתי לטעום שווארמה באופן מגוון יותר - בתוך בורקס, על פיצה ועל מלאווח, בין שאר הזיות.

לא רק דיברתי. אפילו העזתי לנסות קומבינציה של בורקס טורקי מוצלח במיוחד (תוצרת מאפיה רמת-גנית שכבר נסגרה למרבה הצער) לתוכו הוספתי במו ידיי שווארמה משובחת במיוחד, אך התוצאה היתה מאכזבת, יש להודות, והיא ריפתה את ידיי מלהמשיך ולנסות לממש את חלומותיי.

ואז, יום אחד, זה קרה.

שוטטתי לי ברחובות הרצליה, באיזור הידוע כהרצליה פיתוח, אי-שם לא רחוק מן הים, כסטודנט עליז וחופשי מדאגות בתקופת-המבחנים (אל תאמינו לכל מי שמספר לכם שסטודנטים הם אומללים בתקופה הזו. נכון, יש קצת לחץ, אבל כבר אין שיעורים מה שמפנה הרבה זמן לשוטטויות קולינריות ואחרות, ויש הרבה מאוד תירוצים למפגשים חברתיים/רומנטיים נעימים באצטלה של לימוד משותף למבחנים), ולפתע, לנגד עיני ראיתי אותו -
שלט גדול המציע שווארמה במלאווח!

נכנסתי למסעדת "בוא נאכל", הזמנתי שווארמה במלאווח, טעמתי בחיל ורעדה -ונשביתי. שילוב נהדר. בהחלט מה שנקרא סינרגיה קולינרית.

הרבה מים זרמו בירקון מאז ואני כבר איני סטודנט עליז וחופשי-מדאגות, אבל בכל פעם שעיסוקיי מביאים אותי לאיזור, אני מקפיד לטעום מהמאכל עתיר-הקלוריות והטעים-טעים הזה.

אפשר לקבל ב"בוא נאכל" גם שווארמה בפיתה או בלאפה לחששן שאינו חפץ  בשילוב עם המלאווח, ויש שם גם מזונות אחרים למי שמשום מה נפשו אינה חושקת בשווארמה כלל ועיקר.

הנתונים היבשים
המקום: רחוב וינגייט 42, כיכר דה-שליט, הרצליה פיתוח.

זהות השווארמה:  שווארמת הודו עדינה וטעימה.

גודל המנות: גדולות.

הסלטים: סבירים וטובים.

היחס ללקוחות: מנומס ונעים .

האם עדיף לשבת או לקחת: נוח מאוד לשבת, אבל הים במרחק כמה דקות נסיעה...

יוקר המחיה: יקר יחסית למדד השווארמה הכלל ארצי (כפי שאפשר היה לחשוש בהתחשב באיזור): 37 ש"ח למנה במלאווח, נכון לזמן כתיבת הפוסט.

פלאפל מוסא בנתניה - אל השוק ומעבר לו...

מעשה שהיה כך היה...

בצהרי יום שישי אחד לפני כעשר שנים בערך בעודי צועד לקניות בשוק הנתנייתי, הבחנתי פתאום בהתגודדות מרשימה של אנשים באזור כניסתו המערבית. בהיותי אדם סקרן (מהסוג שעלול לפעמים להרוג את החתול...) ניגשתי מיד לראות מה פשרה ואז ראיתי - דוכן פלאפל מוזנח ומעליו שלט גדול, מאיר עיניים - "פלאפל מוסא - מאז 1953" ועליו ציור של פרצוף מחייך חובש כובע טמבל. מיד כשהצטרפתי גם אני למתגודדים, הושטה לי פיסת נייר ועליה כדור פלאפל חם טבול בטחינה ו...אורו עיני, זה הפלאפל הטוב ביותר שאכלתי. חשבתי לעצמי, אם פלאפל מוסא קיים מאז 1953 איך לא שמתי לב אליו עד עכשיו, אולי הוא נעלם מידי ערב כמו כרכרת הדלעת של סינדרלה?

הפלאפל ב"פלאפל מוסא" מוכן בתוך מחבת ענקית אשר תופסת רוב שטחו של הדוכן ואילו כדורי הפלאפל השטוחים "נידוגים" מתוך המחבת בעזרת שיפוד מתכת, מה שמוסיף חן ותחושה של אוטנטיות לדוכן הפלאפל הזה. כנראה לכל דוכני הפלאפל הגדולים יש איזשהו מרכיב תיאטרלי בתהליך הכנת המנה או הפלאפל אשר תורמת גם היא להעצמת חווית האכילה בהם (אולי נקדיש לכך רשומה נפרדת מתישהו).

בפלאפל מוסא אמנם אין קערות חמוצים, סלטים,טחינה, צ'יפס וכו' לתוספת חופשית, אך המנות נדיבות במיוחד ומכילות (בנוסף כאמור לפלאפלים המדהימים) סלט, פול חם, ביצה קשה וגם מעט כמון הנבזק מעל ומוסיף לטעמה המשובח. החמוצים המצורפים למנה (בכוס פלסטיק) אינם מדהימים וניכר בהם שמקורם בקופסא, אך בהתחשב בגודלה של המנה ובאיכותה זה זניח לחלוטין (לי לפחות, זה ממש לא חסר)  אך אם זה ממש חשוב לכם, אנשי הדוכן ישמחו לעשות לכם refill ככל שתבקשו.

לאור הכתוב מיותר לציין שנעשיתי לקוח קבוע של ניסים, האדם מאחורי פלאפל מוסא (בהמשך לתהיות שעלו באינטרנט ומחוצה לו, מי הוא אותו "מוסא" מפלאפל מוסא). עם השנים שמו של "פלאפל מוסא" יצא למרחוק הדוכן בשוק בנתניה שופץ ועתה הוא נראה קצת פחות ארעי ויותר נעים, אך לשמחתי מבלי לפגוע במאפיין שמייחד אותו, המחבת העצומה שבמרכזו ו"דייג" הפלאפלים. דבר נוסף שקרה עם השנים הוא שפלאפל מוסא נהפך לרשת קטנה ופתח סניפים גם באיזור התעשייה פולג בנתניה (שם הוא גם מקבל את כרטיס האוכל "תן ביס" לידיעת עובדי המקום...) ובחדרה ועתה ניתן להשיג את הפלאפל המצויין שלו גם שם. אך שם הם נראים כמו דוכני פלאפל רגילים ונעדרי ייחוד, כדי לקבל את החוויה השלמה כדאי להרחיק עד השוק בנתניה.

עם סיום כתיבת הפסקה  האחרונה בפוסט הזה אני נזכר משום מה במשפטו האל-מותי של באז שנות-אור מהסרט "צעצוע של סיפור"   '...אל האין-סוף ומעבר לו...'.

נתונים יבשים:

סניפים:
נתניה  - שדרות ויצמן 12  (סניף השוק)
           גיבורי ישראל 30 (סניף אזה"ת פולג)

חדרה - הרברט סמואל 78

נדיבות המנות:                      נדיב מאוד.

איכות הסלטים:                     הסלט עצמו טרי וטוב, החמוצים לא משהו, לאחרונה לעיתים מחליפים את גרגירי חומוס                  
                                               חמים את הפול, גם כך זה טעים אך תוספת הפול מוצלחת יותר לטעמי.

היחס ללקוחות בזמני עומס:   אדיב מאוד, מהירות הכנת המנה זריזה מאוד (במיוחד בסניף השוק)
                                               ומקבלים כדור פלאפל טבול בטחינה בזמן ההמתנה !

לשבת או לקחת:                    לשבת (יכול להיות קצת בעייתי לעיתים בשעות העומס בסניף השוק עקב
                                              המקום המצומצם).

יוקר המחיה:                        שווה לכל נפש - עלות מנה ושתיה כ23 שקלים,
                                             בסניף אזה"ת פולג מקבלים גם כרטיס "תן ביס"