שווארמה שמעוני בראשון לציון

כידוע, עוד במסכת אבות נאמר "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים" ולעניינו של הבלוג הזה, אין מחלוקת מועילה יותר מזו של החולקים בדעתם מהי השווארמה הטובה בעירם. 

כי כך קרה שכאשר ידידה עם שורשים ראשונאיים שמעה שכתבתי על שווארמה הרצל2 בראשון ושיש ראשונאים המתארים אותה כטובה בעיר, היא התקוממה! 

התברר שאימה שלה, שהיא חובבת-שווארמה בפני-עצמה, סבורה שהשווארמה הטובה בראשון לציון היא בכלל שווארמה שמעוני, והדברים שנאמרו היו בהתלהבות הנפש, עד כי אפשר היה להתרשם מעוצמת נחרצות הדעה של האם חובבת-השווארמה (במיוחד נוכח העובדה שהידידה, בניגוד לאם, אינה מחובבות מלכת המזונות המהירים). 

וכך קרה שבהזדמנות הראשונה שיצא לי לעבור באיזור ראשון, סרתי מהדרך וביקרתי בשווארמה שמעוני. ושמחתי לגלות שהמקום בהחלט מתחרה בצורה ראויה מאוד בהרצל2. 

בשווארמה שמעוני יש כמה סוגי שווארמות , אבל כהרגלי, לרוב, בחרתי בשווארמה הודו (היישום האישי של המלצות הWHO בנושא צריכת בשר מעובד ) והיא התגלתה כשווארמה מתובלת היטב. זהו סוג התבלון המוצלח כל-כך, שמאפשר למי שרוצה מנה שווארמה בפיתה ללא כל תוספת, אבל בה במידה גם מאפשר סינרגיה טובה עם תוספות של ממרחים וירקות. בהחלט שווארמה שכיף לאכול. 

השירות היה אדיב ויעיל מאוד, והמנות נדיבות להפתיע. בהחלט שווארמה המצדיקה סטיה מהדרך, אם אתם באיזור. 

ולסיכום הביקור, לא זו בלבד שלעולם תעמוד לה, לראשון לציון, הזכות של היותה המושבה הראשונה של העליה הראשונה, אלא שיש לה לפחות שתי שווארמיות טובות מאוד להתפאר בהן. 

הפרטים היבשים:

המיקום: לח"י 2, ראשון לציון 

גודל המנות: נדיב מאוד מאוד. 

הסלטים: טריים ומגוונים. 

היחס ללקוחות:  אדיב מאוד ויעיל מאוד. 

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת ברווחה ובנינוחות. ואפשר גם לקחת ולשבת בשלל הפארקים והגנים הציבוריים של ראשון.

יוקר המחיה: 49 ש"ח למנה בפיתה

שווארמה שי בחדרה

באחד  האמשים, עודני פוסע ברחובות עירי, חדרה, בדרכי חזרה מהדואר אל מקומת חנייתו של רכבי (כי במרכז חדרה חניה היא מצרך נדיר מאוד), והנה הצטברו להן סדרת מחשבות בזו אחר זו: 

1. הפנמתי שהשעה כבר אחרי 11 בבוקר;
2. בטני כבר היתה מהורהרת עקב ארוחת-הבוקר שפספסתי;
3. נראה היה ששווארמה שי, השווארמיה שבדיוק עברתי לידה, כבר נפתחה. 

נכנסתי וביררתי אם כבר השיפוד כבר הסתובב כדי צרכו, ולשמחתי התברר שאכן כך הוא. 

מאחר והשעה היתה שעה מוקדמת, העדפתי לא לשבת אלא לקחת ולהתקדם עוד קצת לכיוון הרכב . 

אחרי התלבטות החלטתי שלא לשבת באיזור הכיכר שבין העיריה לביטוח הלאומי  ובית המשפט. 

וזאת למרות האמנות הגננית המקומית - 

ובמקום זאת, פסעתי אל רחוב הרצל,שם ידעתי שאוכל להינות מישיבה שקטה ושלוה בטבע העירוני. 

ושם סוף-סוף נהניתי מהשווארמה שהתגלתה כמשביעת-רצון בהחלט. שווארמה שי עושים שווארמה הודו מתובלת בעדינות, מהסוג שהולך מעולה עם תוספות. הצ'יפס היה מעולה. הסלטים טריים , טובים ומגוונים. והיחס היה אדיב ונעים. 

הפרטים היבשים: 

המיקום: הלל יפה 11, חדרה 

גודל המנות: סביר מאוד.

הסלטים: טריים ומגוונים.

היחס ללקוחות: אדיב מאוד ויעיל מאוד.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת אבל לטעמי עדיף לקחת ולשבת במרחביה הציבוריים של חדרה. 

יוקר המחיה: 41 ש"ח למנה בפיתה

שווארמה הרצל 2 בראשון לציון

באחד האמשים, עודי עובר לי ליד ראשון לציון בשעה מאוחרת , ובטני מזכירה לי שטרם אכלתי ארוחת-ערב, והנה נזכרתי בראשונאית שעבדה איתי אי-שם בעבר אשר נהגה להלל ולשבח את שווארמה הרצל2 בתור הטובה ביותר. 

מכאן לשם, וייז הוביל אותי אל המקום. 

בחרתי בשווארמה הודו והיא היתה מתובלת היטב, הסלטים היו טריים (גם בשעה המאוחרת בה הגעתי),  השפע והמגוון היו מרשימים , היחס היה אדיב מאוד והשירות היה יעיל ומהיר. 

יש לציין שיש במקום גם שווארמה עגל, ושהמקום גם מגיש מאכלים נוספים כמו שניצל, שיפודים וסלטים כך שגם מי שמשום מה לא מוצא/ת שמחה במלכת המזונות המהירים, ימצא מזור לרעב. 

מנה אחת אכלתי במקום ואת השניה לקחתי הביתה, לאומדן סבלני יותר בלי לחצי-הרעב. אפשר להתרשם לטובה מהתמונות של האריזה, הפיתה והמנה (הצ'יפס היה פחות פוטוגני, כטיבו של צ'יפס שנותנים לא לעמוד קצת, אבל עדיין היה מצויין, ויש לציין שהוא כלול במחיר למנה ללא תוספת תשלום): 

לסיכום: שווארמה שבהחלט שווה לבקר אם עוברים באיזור. 

והערה אחרונה: במסגרת תהליך מבורך שעוברות חלק מהשווארמיות, גם להרצל2 יש אתר אינטרנט משלהם, מהסוג שמאפשר גם הזמנות אונליין, למי שנמצא באיזור המשלוחים.  

הפרטים היבשים:

המיקום: הרצל 2, ראשון לציון 

גודל המנות: נדיב. 

הסלטים: טריים ומגוונים. 

היחס ללקוחות:  אדיב ויעיל. 

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת ברווחה. אפשר גם לקחת ולשבת בשלל הפארקים והגנים הציבוריים של ראשון.

יוקר המחיה: 48 ש"ח למנה בפיתה

שווארמה באבאג'ים בבת-ים

בתקופה האחרונה יוצא לי לפסוע ברחובות בת-ים ויפו במסגרת הליכות-ערב עם חבר שבא לבקר בארץ מברזיל הרחוקה. 

הזדמן לנו לעבור פעם-פעמיים ליד שווארמה באבאג'ים, שווארמה שיש לה מוניטין לא מבוטלים, אבל למרבה הצער למדתי שזה אחד המקומות האלה שאינם פתוחים עד שעות הלילה הקטנות. 

כך קרה שיצא לנו פעם-פעמיים לעבור ליד המקום דווקא כשהוא סגור -

אבל למרבה השמחה קורה שההתמדה מניבה תוצאות! 

הערב, עודנו פוסעים מעדנות, בעוד השעה היתה מוקדמת מספיק, התגבשה הסכמה שכדאי לאכול משהו וכך קרה ששמנו פעמינו אל רחוב רוטשילד בבת-ים. 

מאחר והתברר שהציבור הבת-ימי מאוד מחבב את המקום, הוא היה יחסית הומה אדם, ולכן, משיקולי זהירות בשעת-קורונה החלטנו לקחת ולא לשבת. ומאחר והסלטים נראו מעט עייפים בשעת-הערב הזו, הסתפקנו במנות ללא סלטים, עם בשר, חומוס וחריף.

מצאנו לנו מקום ישיבה באיזור הספסלים הסמוך למקום, בטיילת היפה של בת-ים, ממנה נשקף חוף הים בשעת ערב  - 

לפו הדוב של א. א. מילן יש פילוסופיית אכילה נהדרת, שאחד מהיבטיה מתבטא באמירתו המפורסמת (שאני מתרגם מאנגלית): "למרות שאכילת דבש היא דבר טוב מאוד, יש רגע - ממש לפני שאתה מתחיל לאכול - שהוא אפילו טוב יותר."

וכך התרכזתי לרגע, ברגע הזה של לפני שמתחילים לאכול, עם מבט מדיטטיבי ובוחן בפיתה העמוסה. לאחר מכן, אחרי כמה נסיונות לא מאוד מוצלחים לצלמה כדי לאפשר לכם להשתתף ברגע הזה של ממש לפני שאתה מתחיל לאכול, אפשר היה לעבור אל האכילה עצמה. 

ולמרבה השמחה, במקרה הזה, האכילה היתה אפילו יותר טובה מהציפיה. השווארמה היא שווארמת-טלה מתובלנת היטב, מאוזנת, שכיף לאכול. מהסוג שקצת מתעצבים כשהיא נגמרת. 

לסיכום: בהחלט שווה לסטות מהדרך אם כבר בסביבה.

הפרטים היבשים:

המיקום: רחוב רוטשילד 1, בת ים

גודל המנות: סביר.
הסלטים:  נראו מעט עייפים בשעת-הערב, אך ניכר בהם שהוכנו באותו היום.
היחס ללקוחות: שירות אדיב (אך מעט איטי, אולי עקב שעת הערב וקירבתו של סוף היום).
האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת אבל המקום סמוך לחוף הים היפה ועתיר מקומות הישיבה של בת-ים.
יוקר המחיה: 35 ש"ח למנה בפיתה (נמוך מעט לעומת מדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי).

שווארמה חזאן (פורד) בחיפה

לפעמים שווארמה יכולה להיות האור שבקצה המנהרה. הבוקר, עוד כשהיינו בדרכנו לכיוון חיפה אמרתי לרעייתי, שתחיה, שבדרך חזרה ארצה שנעבור דרך איזו שווארמיה חיפאית, רצוי כזו שעוד לא הספקתי לדגום עבור הבלוג. 

האזהרה לא ניתנה בעלמא -  עניינים בירוקרטיים מתישים הביאו אותנו אל העיר חיפה. הבירוקרטיה הישראלית פנים רבות לה, אבל נדיר שהישראלי יוצא לו מהמפגש הזה כשהוא מרגיש מועצם, נעזר, ואסיר-תודה. וכשאתה יודע מראש שנכונה לך פגישה מתישה שתוצאותיה כנראה יהיו דלות, חשוב שיהיה לך משהו שיחכה אחריה ויוכל להרים את רוחך הנכאה. 

וכך קרה שהגענו לנו אל הסניף המקורי של שווארמה חזאן, זה המכונה בפי המקומיים גם חזאן פורד, לקראת צהריים. יש להעיר כי לחזאן יש יותר מסניף אחד, אבל מאחר וכאשר שאלנו וביררנו בעבר התברר כי הדעות חלוקות לגבי הסניפים האחרים, בחרנו להגיע אל חזאן פורד - ולא התחרטנו. 

בפעמים קודמות בהן ניסיתי לעבור בחזאן לא היתה שווארמה הודו, ואשת חיקי הנצחית איננה מחובבות שווארמת-העגל כך שנדרשנו להמשיך ולחפש מקומות מאכל אחרים, אבל הפעם, למרבה השמחה - היתה גם היתה שווארמה הודו. 

שווארמה חזאן היא אחת מאותן שווארמות מתובלות היטב, שהולכות וכובשות אותך ככל שאתה מתעמק בהן. ולמרבה השמחה היא גם התגלתה ככזו שכל אוכליה אהבו אותה. גם כותב הדברים האלה, גם רעייתי, וגם מי שהבאנו לו טייק-אוויי בדרכנו הביתה - כולם זללו בכל פה ונהנו מאוד. 

בהחלט מאותן שווארמות המצדיקות ביקור כיעד בפני עצמן.   

הפרטים היבשים:

המיקום: רחוב יפו 140 חיפה 

גודל המנות: נדיב 
הסלטים: טריים וטעימים. 
היחס ללקוחות: שירות אדיב, מהיר ויעיל גם בעומסים גדולים.  
האם עדיף לשבת או לקחת: יש מקומות ישיבה נוחים, אבל אנחנו לקחנו טייק-אווי בדרכנו חזרה מחיפה. 
יוקר המחיה: 35 ש"ח למנה בפיתה (נמוך מעט לעומת מדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי).

לסיכומה של שנה תשיעית

 חשבנו ש-2019 היתה שנה לא מוצלחת מבחינה שווארמית. 

ואז באה 2020 עם הקורונה ולימדה אותנו שתמיד אפשר לרדת נמוך יותר. 

זה לא שלא נאכלו להן מנות לא מעטות של שווארמה. אבל מגבלות הקורונה הגבילו מאוד גאוגרפית והתנסותית. 

בין הסגרים, באופן טבעי, הועדפו מקומות מוכרים (על רובם כבר סופר כאן בבלוג; האחרים מחכים לשוך מלחמת-הקורונה). 

היו מי שהציעו לפרסם מקומות טובים העושים כמיטב יכולתם להגן על בריאות לקוחותיהם ועובדיהם. והאפשרות נשקלה בהתלבטות רבה, אבל הוחלט שלא להיענות להצעה הזו, כי החיים קשים מספיק גם בלי עוד מדדים שלפיהם ישקללו וימדדו אותך, שלא תמיד נמצאים בשליטתך ובאחריותך. 

במילים אחרות, השנה אומץ הכלל העתיק - כשהתותחים יורים - המוזות שותקות. 

כך קרה שבאה והלכה לה השנה התשיעית של הבלוג, והיא שנה נטולת ביקורים וביקורות, המותירה אחריה - 

• נחמה במבט על הפוסטים לסיכום השנה שפורסמו כאן מאז היווסדו של הבלוג:  2012, 2013, 2014, 2015 , 2016, 2017, 2018, 2019 
• התמקדות בעיקר - רק בריאות לכולנו
• ומעט תקווה פשוטה - שתהא השנה הבאה טובה מקודמתה !

שווארמה קטנה וטעימה בחיפה

עודי נוסע לי בצהרי היום מפה לשם בחיפה העיר, ולפתע ראיתי בשולי הדרך דוכן שווארמה זעיר ושמו "שווארמה קטנה וטעימה".

הצצה קטנה אישרה שהמקום אכן נראה מזמין ומפתה , וכך מצאתי עצמי זולל בשמחה את השווארמה הבאמת טעימה של שווארמה קטנה וטעימה. יש לציין שאיזור ההזמנות מתחרה עם שווארמה אמיל על תואר המקום הכי קטן בו מוגשת שווארמה שווה בהחלט. עיון קצר לאחר סעודה באינטרנט לימד אותי שמדובר במקום נודע שכבר כתבו עליו אחרים. בעבר הוא נודע בשם שווארמה קטנה ומטריפה אך החשש להטעות אנשים בגלל הדמיון למונח הכשרות ההלכתי "טרפה" הוביל לשינוי השם.

נקודה אחרונה שכדאי לקחת בחשבון - זו לא שווארמה לחלשי הלב. מדובר בתבלון חזק. הרוב יאהבו (כך אכן משתמע מביקורות גוגל) אבל יהיה מיעוט קטן של אנשים שכנראה לא יתחבר אליה. כך שאם אתם מכירים מישהו שמתלונן תמיד שמלוח לו מדי, אולי עדיף לקחת אותו למקום אחר. לכל האחרים - מומלץ ואף מצדיק סטייה מן הדרך.

הכתובת: רחוב גת 4, חיפה

גודל המנות: נדיב
הסלטים: טריים וטובים.
היחס ללקוחות: השירות אדיב.
האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת. בהתחשב בשלל ההיצע של מקומות אכילה עם נוף מרהיב בחיפה, העדפתי לקחת.
יוקר המחיה: 34 ש"ח למנה בפיתה, מעט נמוך יותר ממדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי.

שווארמה שמעון סטאר בנתניה

קרובי משפחה מארה"ב שביקרו בארץ ובחרו, מכל המקומות שבעולם, להתאכסן אי-שם בנתניה, הציבו בפנינו דילמה לא-פשוטה: איפה אפשר לקחת טייק-אוויי טעים ומהיר בנתניה. היינו אי-שם במרכז העיר, והזמן דחק.
ואז נזכרתי שאחי מתפייט לאחרונה בנוגע לשבחיה של שווארמיה בשם "שמעון סטאר". אז נסענו ולקחנו.

לפני שפותחים מנה, תמיד יש את הרגע הזה, של השאלה מה מצפה בתוך העטיפה.....

המראה לא אכזב -

והטעם - היה מעולה ! למרבה השמחה כל הפיוטים ששמעתי אודות תהילת המקום היו נכונים. מדובר בשווארמה מאוזנת וטעימה מהסוג שכולם אוהבים. כל המעורבים - ילדים, מבוגרים, מקומיים ומבקרים מחו"ל - אהבו מאוד.


המיקום: הנוטע 1, נתניה


גודל המנות: נדיב
הסלטים: טריים וטעימים. יש לציין שהצ'יפס האישי הפתיע מאוד לטובה והיה עשוי היטב.
היחס ללקוחות: השירות אדיב ויעיל.
האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת אבל העדפנו לקחת; נתניה מציעה שלל מקומות יפים לישיבה ואכילה נוכח נוף.
יוקר המחיה: 30 ש"ח למנה בפיתה, זול משמעותית בהשוואה למדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי.

השווארמיה BP בצומת נתניה

בזמן האחרון יוצא לי לכתוב בבלוג על אוכל מהיר כהלכתו - כלומר אוכל שנקנה במהלך נסיעה, כשבאמת אין הרבה זמן וצריך למצוא פתרון מהיר.

עודנו עושים את דרכנו מהצפון תל-אביבה, כשמראש תכננו לאכול אי-שם בדרך, עצרנו לתדלק בתחנת הדלק פז שבצומת נתניה, וגילינו להפתעתנו מקום חדש בצומת נתניה:BP השווארמיה.

נכנסנו, וגילינו שזו בכלל מסעדה תל-אביבית 'על הצומת' (כלומר, אחרי הצומת לכיוון דרום, ליד תחנת-הדלק). אבל מסעדה עם טוויסט - היא מגישה גם אוכל מהיר, וכמובן שמבחינתנו התמקדנו במלכת המזונות המהירים. שלושה לקחו שווארמה פרגית (היתה גם שווארמה עגל). וכל השלושה אכלו בתיאבון רב ונהנו.

לסיכום: היה טעים, מתובלן באיזון יפה, ובהחלט טוב לדעת על האפשרות כשעוברים באיזור.

הפרטים היבשים:

המיקום: תחנת דלק פז, צומת נתניה



גודל המנות: סביר
הסלטים: טריים.
היחס ללקוחות: השירות אדיב.
האם עדיף לשבת או לקחת: המקום מאוד נוח לישיבה.

יוקר המחיה: 36 ש"ח למנה בפיתה, בהתאם למדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי.

שווארמה דבוש בנתניה

עודי עושה את דרכי בכביש החוף בואכה צפונה באחד האמשים, והנה הזכירה לי בטני בקרקור מתלונן לילי שכזה, שהחמצתי את ארוחת-הערב. ולא סתם קרקור בעלמא היה זה, אלא בתזמון מדוייק, בדיוק כשנכנסנו לתחנת-הדלק שליד צומת-נתניה ונוכחנו לדעת כי סניף שווארמה דבוש הפועל שם עודנו פתוח באותה שעה מאוחרת. 

לכשעצמי, הייתי סקפטי, שכן לא הזדמן לי להתנסות בשווארמה דבוש מאז מפגש לא-מחייב בשווארמה הזו בסניף שבאבן-גבירול לפני כמה וכמה שנים, אבל בטני התעקשה להזכיר את אשר שמענו מחובבי-שווארמה לא-מעטים: כי הרשת המתרחבת מפתיעה אותם לטובה שוב ושוב בשנים האחרונות. 

אז נכנסתי, ניסיתי, והופתעתי מאוד לטובה. מדובר בשווארמה טובה, מאוזנת, בפיתה טרייה, לצד סלטים שהפתיעו אותי בטריותם בשעה המאוחרת. 

לסיכום: בהחלט מומלץ לאכול במקום אם עוברים באיזור. 

הפרטים היבשים

המיקום: דרך הרכבת 7, נתניה (בתוך מתחם תחנת הדלק)

גודל המנות: סביר בהחלט. 

הסלטים: טריים וטובים (ביקרתי במקום בסביבות 22:50 והסלטים היו טריים!)
היחס ללקוחות: בהתחשב בשעה היו מעט מאוד לקוחות. השירות היה אדיב ונעים ויעיל מאוד. 

האם עדיף לשבת או לקחת: המקום נראה נעים ומזמין אך השעה היתה מאוחרת כך שהזמנתי לקחת. הטיפול בהזמנה היה מאוד מרשים (אריזה ברמה ובאיכות שלא רואים כל-יום). קשה להחליט מה תהיה חוויה נעימה יותר... 

יוקר המחיה: 35 ש"ח למנה בפיתה, בהתאם למדד יוקר השווארמה הכלל-ארצי.

שווארמה גוטה בזכרון יעקב

שוטטנו לנו, מטיילים חסרי-דאגות, במדרחוב המייסדים בזכרון יעקב בשעת צהריים, 

 חפצים בארוחה טעימה אך מהירה כשנתקלנו לנו, למרבה השמחה בשווארמה גוטה. 

לפעמים, דווקא ההיתקלויות האלה, המקריות, הן תגליות מוצלחות במיוחד. כך זכינו להיפגש בשוארמה הודו עזת טעם,

שהוגשה בתוך פיתה טריה ומעולה, וסעדנו את ליבנו בנחת ובכיף ביושבנו במדרחוב זכרון. הופתענו לראות שבין הסועדים האחרים היו גם שבחרו בפלאפל (כנראה צמחונים) ואף היו ילד או שניים שהעדיפו שניצל. אבל אנחנו העדפנו שווארמה וחכנו שמח בה. לקינוח כיתתנו רגלינו (מרחק הליכה קצר) אל גלידה אלדו הסמוכה. 

בהחלט מדובר במקום המצדיק ביקור, אם אתם כבר באיזור. 

הנתונים היבשים

המקום: המייסדים 60, זכרון יעקב

גודל המנות: סביר 

הסלטים: טובים אך מבחר מוגבל יחסית (המאפיין שווארמיות עם אידיאולוגיה מוכוונת מרכזיותו של הבשר)

היחס ללקוחות: שירות אדיב ונינוח גם בזמני לחץ

האם עדיף לשבת או לקחת: כיף לשבת אך אפשר גם לקחת ולשבת אי-שם לאורך המדרחוב. 

יוקר המחיה: 40 ש"ח למנה בפיתה (בהחלט מעל למדד יוקר-השווארמה הכלל-ארצי)

שווארמה בנדורה בתל-אביב

לפני כמה ימים מצאתי עצמי בשעת אחר-צהריים מאוחרת כשאני מתהלך לי ברחוב יצחק שדה בתל-אביב ומהרהר לי היכן אמצא מזור לרעבוני. עודני מתבונן לימין ולשמאל, ולפתע נגלה לי, מצדו השני של הרחוב, שלט המכריז על נוכחותו של סניף של שווארמה בנדורה . 

זמן רב עבר מאז הפציעה הרשת בארצנו, והזדמן לי לשמוע עליה ביקורות סותרות. מי שאהב את השווארמה האופקית הזו, אהב מאוד. מי שלא, ליווה את רשמיו בתיאורים שהעידו על רגשות עזים לא פחות.

נועצתי עם המוכר, ובעצתו לקחתי מנה מעורבת של עגל-פרגית. השילוב של העגל המתובלן בצורה חזקה יחד עם הפרגית המתובלנת בצורה עדינה היה שילוב מנצח. למרות ששמעתי מאחרים על יובש מסויים של המנה, מנת השווארמה בחומוס שלקחתי היתה מנת שווארמה מאוזנת וטובה מהסוג שמצדיק סטייה מהדרך. 

יחד עם קולה יצא 41. למיטב זכרוני המנה בפיתה עלתה 33. 

שירות אדיב. מנה סבירה בגודלה. 

חלק מהסלטים סופר טריים. חלקם נראו מותשים. (השעה היתה צהרי היום)

הפרטים היבשים

המיקום: רחוב יצחק שדה 29, תל אביב

גודל המנות: סביר בהחלט. 

הסלטים: חלקם טריים מאוד וטובים. חלקם נראו מותשים. 

היחס ללקוחות: אדיב ונעים, אך יש לציין כי השירות היה איטי משהו. 

האם עדיף לשבת או לקחת: המקום קטן אך מציע כמה מקומות ישיבה, שלפחות באותה שעת אחר-צהריים נראו כאפשרות נינוחה ושקטה. עם זאת, בתל-אביב תמיד יש אפשרויות ישיבה קורצות יותר באוויר הפתוח. 

יוקר המחיה: 33 ש"ח בפיתה, בהתאם למדד יוקר-המחיה הכלל ארצי. 

שווארמה אמיל בחיפה

הנוסעים ברחוב אלנבי בחיפה יכולים להחמיץ בקלות את השווארמיה הקטנטנה המסתתרת שם. אחת הדוגמאות הטובות ביותר בעולם הקולינריה של המזון המהיר הישראלי, למקום קטן-מימדים שהוא ענק באיכותו. 

כוונתי לשווארמה אמיל בחיפה. מדובר באושיית שווארמה ישראלית ידועה שכבר לפני זמן רב היתה בתוכנית הביקורים של 'מחשבת השווארמה', עוד בימים הרחוקים ההם עת מערכת הבלוג מנתה מספר כותבים שהצדיק את לשון הרבים בה אני נוקט מעת לעת.

הסיבות לכך שהפוסט הזה לא זכה להיכתב עד עתה הן שונות ומשונות ויש בהן ללמד לא מעט על הדינמיקה של כתיבת בלוג כסוג של תיעוד של תחביב קולינרי. בפעם אחת הגענו מאוחר יותר משתכננו והופתענו לגלות שמדובר באחד מאותם המקומות הנסגרים להם בשעות הערב המוקדמות.

זה באמת לא נעים לראות שווארמה סגורה (שווארמה אמיל בשעות הערב המאוחרות)

 בפעם אחרת הביא ביקור מהעבודה את אחד מכותבי הבלוג אל המקום, אבל עניין רדף עניין והוא מעולם לא הגיע לכתיבת הפוסט המובטח. בפעם אחרת הביא אותי ביקור במכס אל אמיל, אבל הפוסט שתוכנן נועד להיות האחרון בסדרה, ולמרות שחלקיה נכתבו, אחרים נדחו מסיבות מערכתיות שבתפעול בלוגים אחרים, וכתוצאה, שוב ושוב, נדחה לו פוסט על מקום טוב מאוד, מסיבות שבדיעבד לא נראות מוצלחות במיוחד. אבל עם כניסתה של שנה חדשה, הצטרפו להן הנסיבות ואפשרו ביקור בחיפה, ואיתו כתיבת פוסט על מקום שמצדיק בהחלט לבלות בו עם מנת הבשר המעובד החודשית שלכם (בהתאם להמלצות משרד הבריאות). 

כמו בהרבה מקומות קולינריים שהם כבר מזמן אינם סוד, גם לגבי שווארמה אמיל, החוויה מתחילה במסע אל היעד. המגיע אל כיכר אמיל חביבי צריך להתחיל בחיפוש מייגע אחרי מקום חניה. מדובר בחיפוש חניה באיזור שבכל שעות היום מזכיר בצפיפותו את תל-אביב בשעת ערב. אחרי כמה וכמה רונדלים סביב כיכר אמיל חביבי (שנקראה ב-2013 על שם הסופר המפורסם, שהיה גם עיתונאי, חבר הכנסת, פעיל ציבור ערבי-ישראל וחתן פרס ישראל) הבנתי שאני צריך להרחיב את מרחב חיפוש החניה. עודי מוצא חניה ברחוב צדדי צפוף, הרהרתי בכך שהדמיון בין שם הכיכר לשם השווארמיה עתיד לבלבל את הקהל ביום מן הימים. 

אחרי שהחניה סוף-סוף נמצאה צעדתי במרץ ונכנסתי אל המקום. עודי נכנס ותופש את מקומי בתור התרבותי והמנומס שניצב לו, שבתי והרהרתי במימדיו הפיזיים הקטנים של המקום. נדמה לי שזו השווארמיה הקטנה ביותר שראיתי בישראל. חלל אחד, ללא ההפרדה המקובלת בין השווארמה המסתובבת לבין הלקוחות. בהחלט תחושה של 'לשבת במטבח'. 

מבחר התוספות באמיל מוגבל (במוצהר) לטחינה, עמבה, עגבניה, בצל וחמוצים (יש האומרים שבמקור התוספות היו רק עגבניה, בצל וחמוצים וכי העמבה והטחינה נוספו רק לפני שנים ספורות). על פי יודעי ח"ן, מדובר בהשקפה אידיאולוגית של המקום. בראשית דרכי העדפתי, על פי השקפתי העקרונית, רק בשר, אבל ככל שהזמן חולף גיליתי שאני מעדיף את המנה 'עם הכל'. הפיתות טובות מאוד, הסלטים משתלבים בצורה מדוייקת ויפה עם השווארמה, והשווארמה? מעולה.

יש המדברים על השווארמה הזו במושגים הקשורים יותר לעולם החוויה הדתית. אני, כזכור, פחות מאמין בסוג השיח הזה על אוכל, אבל בהחלט מסכים שמדובר בשווארמת עגל (עם כבש) נהדרת. התבלון הוא עמוק,  עשיר ובכל זאת עדין. בזכותו כל נגיסה היא שמחה מחודשת. 

בהחלט מדובר בשווארמה ששווה לנסוע במיוחד בשבילה. 

הנתונים היבשים: 

הכתובת: דרך אלנבי 33 חיפה.

גודל המנות: נדיבות מאוד. 

הסלטים: מגוון מוגבל מאוד של תוספות. כולן טריות וטובות. 

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: מאוד נינוח, מפנק, נעים ואדיב. 

לשבת או לקחת: אם אחד השולחנות פנוי, אפשר לשבת ולהתבונן בתנועה בכיכר אמיל חביבי. אני מעדיף לנסוע אל אחד החופים היפים בהם בורכה חיפה. 

המחיר: 32 ש"ח למנה בפיתה (סביר בהחלט בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי, נכון לכתיבת פוסט זה) 

שווארמה הכבש ה-15 בנתניה

פסח הממשמש ובא מביא עמו את העומס הבלתי-נמנע של ההכנות לחג.  בין יתר הערכויות, מוצא האדם עצמו מכתת רגליו כדי לקנות מתנות כאלה ואחרות לאהוביו.

הצורך לרכוש את משחק ה-xbox 360 המפורסם kinect star wars עמד בראש מעייניי. נכון,  מדובר במשחק שנמתחו עליו ביקורות לא מבוטלות. אבל על כף המאזניים עמדה מול הביקורות הפרספקטיבה של ילד השבוי בקסם עולם מלחמת הכוכבים של ג'ורג' לוקאס, והאפשרות להיות בגופך שלך אביר ג'דיי הלוחם ברשע הביאה להכרעה ברורה.

צורך לחוד ומימוש לחוד. הxbox live של מיקרוסופט לא עושה את החיים קלים עבור היושבים בציון (יש לציין שלא מדובר בגישה אנטישמית, ומיקרוסופט עושה את החיים קשים באופן דומה עבור רוב תושבי כדור הארץ היושבים מחוץ לצפון אמריקה). כך מצאתי עצמי מכתת רגליי בין חנויות משחקים כאלה ואחרות, שב ונחשף לקושי למצוא חנות משחקים איכותית. ולמרבה השמחה חנות המשחקים ג'נסיס אשר בנתניה התגלתה כנווה המדבר בו זכיתי לרכוש את המשחק עבור בני. 

כשיצאתי מהחנות עם המשחק באמתחתי, השעה היתה שעת-צהריים מוקדמת, שבהחלט הצדיקה לפעול פעולה לצורך שבירת הרעב. כך מצאתי עצמי משוטט ברחובה הראשי של נתניה, מהרהר באפשרויות הקולינריות בעודי מופתע קמעא נוכח הבניינים  המקושטים בגרפיטי. 

הביקור בנתניה עבור מתנת החג של בני השתלב היטב עם דיון משפחתי אחר. כבר חודשים רבים שאחי, חובב שווארמה לא-מבוטל, ממליץ לי על שווארמת הכבש ה-15 בנתניה, תוך שהוא טוען שמדובר בטובה שבשווארמיות איזור השרון הצפוני.  נדיר שאני מסכים עם אחי בסוגיות שווארמיות, ולכן לא מיהרתי, עד שהצטרפו להם המקרים יחדיו והביאוני עד הלום. 

להפתעתי ולשמחתי התברר שלמרות המלצתו של אחי, מדובר בשווארמה נהדרת. יש לציין שחרף הכבש שבשם המקום מדובר בשווארמה הודו.  אך מדובר בשווארמה איכותית, מתובלת היטב, חתוכה היטב, הממלאת בנדיבות רבה מאוד פיתה מעולה. בהחלט שווארמה המשמחת את החיך ואת הלב ומצדיקה סטיה מן הדרך. 

הנתונים היבשים: 
הכתובת: שדרות בנימין 2, נתניה (פינת הרצל 36)
גודל המנות: נדיבות מאוד.
הסלטים: טובים וטריים.
היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: הגעתי בשעת צהריים מוקדמת, עם עומס מסויים, והשירות היה אדיב ונינוח.
לשבת או לקחת: יש מקום  לשבת ולאכול בנוחות, וכך אפשר להתבונן ביצירות האמנות המקשטות את הבנינים הנתנייתיים אך אני העדפתי לקחת ולנסוע אל אחד החופים היפים בהם בורכה העיר נתניה.

המחיר: 25 ש"ח למנה בפיתה (זול בהשוואה למדד השווארמה הכלל-ארצי). 

שווארמה ג'מיל בהרצליה

שמעתי על שווארמה ג'מיל בהרצליה מחברים חובבי-שווארמה כבר לפני כמה וכמה שנים. אבל ההחלטה לבקר במקום גמלה בלבי רק אחרי שעיינתי בכתבה בה דווח על שוטרים שחנו במקום אסור, כדי שיוכלו לאכול בשווארמה ג'מיל. בכל זאת,
 שווארמה שהביאה את גורמי אכיפת-החוק שלנו אל ההתנהלות הזו, כנראה שווה משהו.

חייבים להודות - באמת לא פשוט למצוא חניה סמוך לשווארמה ג'מיל.

אבל מי שיוותר על השאיפה למצוא חניה ברחוב סוקולוב עצמו, וישוטט ברחובות הסמוכים (למשל: שדרות ח"ן וההמשך צפונה), לא יתקשה למצוא פתרון לרכבו. נכון, צריך ללכת ברגל חזרה, אבל כשמגיעים סוף סוף אל השווארמה עצמה - מגלים שהמאמץ אכן היה שווה. מתברר שאכן שווה להקשיב למשטרת ישראל בסוגיות קולינריות.

מדובר בשווארמה טעימה להפליא, עם מערכת תבלינים מעניינת ועריבה לחך, עם דומיננטיות קלה של הכורכום המשתלבת היטב עם חומוס וכרוב (שתעבוד היטב גם עם סלטים אחרים, כל עוד הסועד איננו סולד מהתבלים הצהוב הזה).
הסלטים היו מגוונים וטעימים והפיתות חמות, טריות ורכות. איכות השווארמה והפיתות כה טובה עד שלדעתי השווארמה אף יכולה להסתדר לבדה בפיתה.

בהחלט שווארמה המשמחת את לב סועדיה, אשר מצדיקה סטייה מהדרך.

הנתונים היבשים:

הכתובת: סוקולוב 20, הרצליה
גודל המנות: סביר בהחלט.
הסלטים: טריים וטעימים מאוד.
היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: הגעתי בשעות הצהריים המאוחרות, כך שלא היה עומס גדול. השירות היה אדיב ויעיל.
האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת (יש גם סוגי מזונות אחרים), אבל לדעתי עדיף לקחת. הרצליה עיר יפה, ושדרות ח"ן הסמוכות מציעות מקום ישיבה נעים ונוח.
יוקר המחיה: 34 ש"ח למנה  בפיתה. מעט יקר יותר ממדד השווארמה הארצי.

שווארמה במבינו - בחיפה

כאשר חובב שווארמה מנסה לפתוח בשיחה עם אחיו לאהבת מלכת המזונות המהירים בסוגיה מהי בירת השווארמה בישראל, הוא עתיד למצוא עצמו בתוך ויכוח שאין לו סוף. יש מאמינים אדוקים המוכנים להישבע בנצרת (בה ביקרנו אי-אז בעבר) ויש מאמינים אדוקים לא פחות הנשבעים בדם לבבם כי בירת השווארמה הישראלית היא חיפה.

כשמנסים לספור את כמות השווארמיות המומלצות בחיפה ולהתלבט בשאלה הנצחית של התייר הקולינרי המבקר: 'איפה כדאי להתחיל', נקלעים לאחד האתגרים הגדולים העומדים בפני האדם המודרני: הצורך לבחור.

דימיתי לעצמי כי השעה המאוחרת בה הגעתי אל העיר למפגש רעים (עם אפי, בעברו כותב נמרץ לא פחות בבלוג ובימים אלה איש הייטק המסור לעבודתו) תפחית את מידת המורכבות של הבחירה במידת-מה. אך אז הגענו אל 'דרך' השווארמות' בחיפה, וכמות השווארמיות הזוכות למעריצים נאמנים שבה והעלתה את שאלת הבחירה. נדיר שבסמיכות כה קרובה שוכנים מקומות באיכות גבוהה. לרגע חלפה במוחי התמונה של האדם הרעב אך שאינו מצליח לבחור, והוא גווע לו ברעב דווקא אל נוכח כל השפע. רגעים ספורים חלפו בטרם התעשתנו, בכל זאת צרכני שווארמה מנוסים, ובחרנו בשווארמה במבינו. 

אוהדי "במבינו", ברובם, מטיפים בעד מנת השווארמה 'המשופרת' - מנת שווארמה שאחרי חיתוכה מטוגנת על הפלאנצ'ה עם ירקות נוספים. אני, כעניין שבעיקרון, מעדיף תמיד את הדבר האמיתי - מנת שווארמה רגילה, בפיתה, עם מינימום תוספות. והתוצאה - טובה מאוד לחיך. מדובר בתבלון עז, שלא כל חך יאהב, אבל לדידי ולדידו של שותפי לארוחה השווארמה נעמה עד מאוד. מנות נדיבות, חמות וטובות, עם כיוון מאוד ברור שעושה כיף לחיך ומעלה חיוך על פניו של הסועד.

יתרון נוסף של שווארמה במבינו הוא שעות הפתיחה הליברליות: מדובר במקום הפתוח שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה  (תופעה נדירה מאוד בקרב שווארמיות שבהחלט יכולה לנחם את הסובל מנדודי-שינה שאיננו רחוק מדי מחיפה).

לשומרי הכשרות מבינינו, המקום אומנם פתוח בשבת, אבל אוהדי כדורגל מושבעים הנוהגים לחגוג או להתנחם במקום אחרי משחקים של קבוצתם בחיפה (בהתאם לתוצאה) , הצהירו בפניי נחרצות כי זה עוד אחד מהמקומות שיש בהם 'כשרות ללא תעודה'.

דבר אחד שכחתי לברר - מדוע בעצם קוראים למקום "במבינו". יש לי יסוד להאמין שבעתיד גם הקושיה הזו תזכה לפתרון, שכן מבחינתי מדובר במקום המצדיק סטייה מהדרך כדי לשוב ולאכול שם.

הנתונים היבשים:
הכתובת:  דרך יפו 137, חיפה 

גודל המנות: נדיב לכל הדעות.
הסלטים: טריים וטובים.
היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: שירות נינוח ואדיב מאוד.
האם עדיף לשבת או לקחת: המקום מציע סידורי ישיבה נוחים מאוד.
יוקר המחיה:31 ש"ח למנת שווארמת עגל בפיתה (צמוד למדד השווארמה הכלל-ארצי)

שווארמת נחלת יצחק בתל-אביב

הרבה זמן לא הייתי בתל-אביב, ובעודי עושה את דרכי החוצה מהעיר, נזכרתי כי לא רחוק נמצאת שווארמיה אשר חבר נהג להללה ולשבחה כשעבד באיזור והוא לא רק דיבר עליה - הוא אף סעד בה דרך קבע.

אז קפצתי לנסות את שווארמת נחלת יצחק בתל-אביב.

עודי ממתין בתור התבוננתי בעננים היפים של אותו היום

והרהרתי בהיסטוריה המוניציפאלית המוזרה של השכונה ששמה כשם הרחוב, אשר שנים ניסו להעבירה לגבעתיים ובכל זאת נותרה היא חלק מתל-אביב, עדות לדרך שבה המעטים יכולים לנצח בקרב דמוקרטי, הן את הרבים והן את הרשויות.

מאחר והשעה היתה שעת צהריים, העומס היה גדול ואפשר לי להתבונן בדרך שבה מתנהל הworkflow של המקום. בשווארמת נחלת-יצחק ארגנו תהליך ייחודי למדי של ההזמנות (שמזכיר-לא-מזכיר את שעשו, למשל, בשווארמת שמש ובשווארמיות אחרות בארץ בשנים האחרונות, כאשר הלקוח מזמין ומשלם ואז מתקדם בתחנות השונות של המקום בדרכו אל הארץ המובטחת). התהליך נראה לי קצת מוזר, בעיקר בגלל שבשווארמת נחלת-יצחק אתה מוצא עצמך מטייל פנימה, החוצה ופנימה. אתה נכנס פנימה לשלם בקופה, יוצא החוצה להמתין לדוכן הניבט פני הרחוב, שם תוכל - כשיגיע תורך - להנחות לגבי הכנת הפיתה/לאפה/באגט עם תוספות. לאחר מכן אתה חוזר שוב פנימה כדי ללוות את המנה בשלב הטמנת הבשר בתוכה ולקבלה. כך נוצרת מין זרימה משעשעת של לקוחות שנעים להם הלוך ושוב ומתחככים זה בזה. העובדה שרק אחרי קבלת המנה לידיך אתה מגלה את מגוון הסלטים המפתה שבפנים יוצרת שלב נוסף - העשרת המנה ונטילת סלטים נוספים בצלחת/קופסא (תלוי אם אתה יושב או לוקח).

התוצאה היא שהארגון הפך את הצפיפות והדוחק לחוויה ישראלית משעשעת, אבל חייבים לציין - לא בלתי-נעימה. בניגוד למקומות אחרים, תהליך הארגון מונע מהדוחק מלהפוך למאבק ישראלי קלאסי של הידחפויות מהסוג של 'אני הייתי ראשון'. ברור לכל אדם מתי תורו בכל איזור, והחוויה היתה מאוד נעימה ללפלף שונא-הידחפויות שכמותי. באופן כללי, קשה שלא להתרשם לטובה מהאווירה ומהשירות אשר בהחלט מנסה לספק את רצון הלקוח, ניכרת אדיבות ומאמץ לשתף פעולה. יש סלטים טריים בשפע. כמות סבירה של בשר (אך לא נדיבה מדי, יש לציין), וכנראה כדי לאזן מושפעת על הלקוח כמות גדולה מאוד של צ'יפס שניתנת ללא תשלום נוסף.

ומה השורה התחתונה? הטעם טוב ולטעמי בהחלט מצדיק ביקור במקום, אם כבר אתם באיזור.

הנתונים היבשים

המקום: רחוב נחלת יצחק 7, תל אביב

גודל המנות: סביר.

הסלטים: טריים וטובים.

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: כאמור, בשעת צהריים עמוסה מאוד השירות היה נינוח ואדיב ונעים מאוד.

האם עדיף לשבת או לקחת: יש איזור ישיבה מאוד נוח.עם זאת, מאחר ובתל-אביב עסקינן, העיר מציעה מגוון חלופות שאולי יהיו נעימות יותר. להרפתקנים שבינינו הקצרים יחסית בזמן אפשר להציע גם את מתחם מפעל מגן המיתולוגי של תע"ש, השוכן לו לא רחוק והוא עדיין נטוש ומוזנח.

יוקר המחיה: 29 ש"ח (מעט מתחת למדד השווארמה הכלל ארצי)

שווארמה דה-בסט בחדרה

היתה זו וריאציה משונה של תפילת השלווה של ריינהולד ניבור (האח של) שהתנגנה לה בראשי, אותה שעת צהריים מאוחרת ברחובות חדרה. התפילה המקורית, כזכור, אומרת -

"אלי, הענק לי את השלווה להשלים עם הדברים שאיני יכול לשנות, את האומץ לשנות את הדברים שאני יכול, ואת החוכמה לדעת את ההבדל".

התפילה שבראשי אמרה לה -

"אלי, הענק לי את השלווה להשלים עם המציאות של שווארמיות גרועות במיוחד, את האומץ להמשיך ולנסות שווארמיות חדשות, ואת החוכמה לדעת את ההבדל ביניהן מראש". 

ולא, זה לא היה סתם רגע דתי אקראי שעבר עליי. יום קודם לכן, בעודי מסתמך על הכלל שכבר הוזכר בבלוג הזה לא אחת ולא שתיים, ובוחר לנסות שווארמיה חדשה ולא-מוכרת על בסיס התגודדות עממית בתוכה, מצאתי את עצמי אוכל את אחת השווארמות הגרועות בחיי. כזכור, עקרונות הבלוג מנחים את כותביו בשמירת מבטם על חצי הכוס-המלאה, אבל לחוויות הגרועות שאינן מוצאות את עקבותיהן בפוסטים כאן, יש השלכות על תודעתו של הסועד.

האתגר שניצב בפניי אותה שעת צהריים מאוחרת היה שילוב של הגורמים הבאים  -

• בטן מקרקרת בגין ארוחת-הצהריים המתאחרת;
• ערגה (craving) לשווארמה, אבל כזו שעוד לא הכרתי;
• תודעה צרובה מהתנסות שלילית ביותר, ביום הקודם; 
• מיקום גאוגרפי ברצועה מסויימת של רחוב הרברט סמואל שבחדרה, המציעה 3 פלאפליות (אחת מהן כבר הוזכרה בבלוג), אבל רק שווארמיה אחת, לא-מוכרת לי בשום צורה, והיא, למרבה הזוועה, ריקה מלקוחות; 
• והגרוע מכל - שווארמיה עם שם מפוצץ, מתנשא ומתהלל.  

כן, חוץ מפלאפליות יש ברחוב הרברט סמואל בחדרה גם כיכרות נאים 

אחרי התלבטות, התרשמות מהסלטים הנאים ורחרוח-קל ובעיקר אחרי שראיתי את המעט שנותר משיפוד השווארמה של אותו היום, אזרתי אומץ, והחלטתי לנסות (סימן תאורטי-אפשרי למקום בעל פוטנציאל הוא שעדיין מדובר בשעות הצהריים והשיפוד כבר קטן מספיק כדי להזכיר בגודלו שיפודי שווארמות של מסעדות גורמה. זאת כמובן בתנאי שלא מדובר בשיפוד שמתגלגל לו גם מיום ליום עד תומו).

כך מצאתי את עצמי מנסה, חרף סלידתי ממקומות בעלי שמות מפוצצים, שכבר נדונה בבלוג הזה, בהקשר לשווארמיה חדרתית אחרת את השווארמה המתגלגלת לה בשווארמה דה-בסט שבחדרה (ואולי עוד יהיה מקום לדוש פעם בסגנונות של קביעת שמות לשווארמיות והסיבתיות או המתאם הקיימים ביניהם לבין איזורים גאוגרפיים, בארץ ובעולם).

השווארמה: שווארמה הודו. במנה הראשונה לקחתי "עם הכל" ונהניתי מאוד משווארמה הודו מדוייקת להפתיע, שחגגה לה על לשוני יחד עם החומוס, החמוצים, הסלט ובלוויית הטעם הנהדר שהוסיפו נתחי בצל ועגבניה שמסתובבים להם בעליזות על השיפוד יחד עם המלכה.

לסיבוב השני, מאושר על החוויה המתקנת שאני עובר, ביקשתי לי רק שווארמה עם חומוס ונתחים מאותם בצל ועגבניה צלויים, לקחת לדרכי.  ולא טעיתי - בצורה הזו, לפחות לדעתה של לשוני הדעתנית, משתלבת השווארמה הזו עם העגבניה והבצל הצלויים לסימפוניה מעל לגלי החומוס, באופן מענג ביותר.

בהחלט שווארמיה הראויה להימנות בזכות על ליגת-העל של שווארמיות-ישראל והמצדיקה סטייה מן הדרך כדי לאכול בה.

מן הראוי להעיר, לטובת מי שנפשו משום מה איננה חושקת במלכת המזונות המהירים, שבמקום נמכרים גם מזונות אחרים (כפי שמציין השלט).

הנתונים היבשים:

המקום:  הרברט סמואל 89, חדרה

View Larger Map

גודל המנות: סביר.

הסלטים:  טריים וטובים.

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: כאמור, התרשמתי רק מהיחס בזמן שלא היה זמן-עומס, והשירות היה נינוח ואדיב ונעים מאוד.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת בנוחות ולהינות מנופי רח' הרברט סמואל אבל נדמה לי שהפרחים הפורחים להם בכל פרברי חדרה העיר מהווים רקע מענג יותר.

יוקר המחיה: 25 ש"ח (בהחלט זול בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי)

שווארמה אלוואכד (פוסט המשך לביקור בנצרת)

יצאנו ממסעדת אל-טאבון והנחנו לרגלינו להוביל אותנו ברחוב פאולוס השישי,

רחובה הראשי של נצרת.

רחוב זה נקרא על שמו של האפיפיור פאולוס השישי, אשר ביקר בעיר בשנת 1964, והיה למנהיג העולם הנוצרי-קתולי הראשון שביקר בישראל  (המגזין LIFE של אותה תקופה כינה "ביקור שהסעיר את העולם"). פאולוס השישי היה דמות מורכבת ושנויה במחלוקת. מצד אחד פתח את הוותיקן אל העולם, והיה האפיפיור הראשון שביקר בכל חמשת היבשות. מצד שני עומדות כנגדו טענות על התנהלותו בזמן מלחמת העולם השניה, כיד ימינו של פיוס השנים-עשר, האפיפיור המכהן באותה תקופה, וכן על עמדתו בנושא אמצעי-מניעה. מה שמראה לנו כי למאורעות היסטוריים כמו גם לאוכל טוב, יש לעיתים פרשנויות רבות וטעמים וסגנונות מגוונים. אנשים שונים יכולים להביט בצורה שונה על אותו מאכל או מאורע 

במורד הרחוב צדו עינינו את גלגל השווארמה המזמין של שווארמה אלוואכד. אמנם היא לא בעלת יחוס משפחתי ומוניטין מפוארים כמו מסעדת אל-טאבון, אך לכל הדעות השווארמה שלה מכבדת אותה...מאוד. מדובר בשווארמת הודו משובחת עם תיבול נהדר וארומה נעימה של אגוז מוסקט אשר כמותה לא טעמנו.

 
אז מי טובה יותר, תשאלו? תשובה חד משמעית לכך לא נוכל לספק, ואולי טוב שכך. מצד אחד, הטיבול הייחודי והנפלא של אלוואכד שבה את ליבנו. מצד שני, אנחנו התחברנו יותר לצלייה ולמרקם השווארמה של אל-טאבון. מצד שלישי, בסמוך לשווארמה אלוואכד, נמצא מוסד קולינרי נצרתי אחר, ממתקי אחמד מחרום, דבר ששימח אותנו מאוד, בתור חובבי קינוחים בסוף הארוחה. בכלל, כאן המקום להזכיר, כי נצרת היא בירה של ממתקים מזרחיים ושווארמות נהדרות. אל-טאבון ואלוואכד הן רק טעימה ראשונה מהן בבלוג זה, כולנו תקווה למצוא שוב תירוצים לרוב לעלות אליה ולבחון את שלל שווארמיות העיר. דבר אחד כן נרשה לעצמנו לומר בפסקנות, איננו יודעים אם המסעדות הללו כבר עמדו על תילן בעת ביקור האפיפיור בנצרת לפני כיובל שנים. אך אם היו קיימות, היה וודאי מבקש הוד קדושתו מנה שווארמה, כדי להשיב את נפשו מתלאות המסע.

 

 הנתונים היבשים:  

פלאפל ושווארמה אלוואכד

טלפון: 04-6001556

המקום: רח' פאולוס השישי 88, נצרת 

הצג מפה גדולה יותר

גודל המנות: גודל הפיתות צנום משהו, אך סביר בסה"כ

הסלטים: תלאות היום ניכרו עליהם (כנראה בגלל שעת הערב המאוחרת)

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: נינוח אך אדיב מאוד

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת אך עדיף לקחת ולשבת באחת משכיות החמדה של העיר

יוקר המחיה: 24 ש"ח למנה בפיתה (זול בהחלט בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי), נכון לזמן כתיבת הפוסט.