שווארמה שי בחדרה

באחד  האמשים, עודני פוסע ברחובות עירי, חדרה, בדרכי חזרה מהדואר אל מקומת חנייתו של רכבי (כי במרכז חדרה חניה היא מצרך נדיר מאוד), והנה הצטברו להן סדרת מחשבות בזו אחר זו: 

1. הפנמתי שהשעה כבר אחרי 11 בבוקר;
2. בטני כבר היתה מהורהרת עקב ארוחת-הבוקר שפספסתי;
3. נראה היה ששווארמה שי, השווארמיה שבדיוק עברתי לידה, כבר נפתחה. 

נכנסתי וביררתי אם כבר השיפוד כבר הסתובב כדי צרכו, ולשמחתי התברר שאכן כך הוא. 

מאחר והשעה היתה שעה מוקדמת, העדפתי לא לשבת אלא לקחת ולהתקדם עוד קצת לכיוון הרכב . 

אחרי התלבטות החלטתי שלא לשבת באיזור הכיכר שבין העיריה לביטוח הלאומי  ובית המשפט. 

וזאת למרות האמנות הגננית המקומית - 

ובמקום זאת, פסעתי אל רחוב הרצל,שם ידעתי שאוכל להינות מישיבה שקטה ושלוה בטבע העירוני. 

ושם סוף-סוף נהניתי מהשווארמה שהתגלתה כמשביעת-רצון בהחלט. שווארמה שי עושים שווארמה הודו מתובלת בעדינות, מהסוג שהולך מעולה עם תוספות. הצ'יפס היה מעולה. הסלטים טריים , טובים ומגוונים. והיחס היה אדיב ונעים. 

הפרטים היבשים: 

המיקום: הלל יפה 11, חדרה 

גודל המנות: סביר מאוד.

הסלטים: טריים ומגוונים.

היחס ללקוחות: אדיב מאוד ויעיל מאוד.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת אבל לטעמי עדיף לקחת ולשבת במרחביה הציבוריים של חדרה. 

יוקר המחיה: 41 ש"ח למנה בפיתה

שווארמה גוטה בזכרון יעקב

שוטטנו לנו, מטיילים חסרי-דאגות, במדרחוב המייסדים בזכרון יעקב בשעת צהריים, 

 חפצים בארוחה טעימה אך מהירה כשנתקלנו לנו, למרבה השמחה בשווארמה גוטה. 

לפעמים, דווקא ההיתקלויות האלה, המקריות, הן תגליות מוצלחות במיוחד. כך זכינו להיפגש בשוארמה הודו עזת טעם,

שהוגשה בתוך פיתה טריה ומעולה, וסעדנו את ליבנו בנחת ובכיף ביושבנו במדרחוב זכרון. הופתענו לראות שבין הסועדים האחרים היו גם שבחרו בפלאפל (כנראה צמחונים) ואף היו ילד או שניים שהעדיפו שניצל. אבל אנחנו העדפנו שווארמה וחכנו שמח בה. לקינוח כיתתנו רגלינו (מרחק הליכה קצר) אל גלידה אלדו הסמוכה. 

בהחלט מדובר במקום המצדיק ביקור, אם אתם כבר באיזור. 

הנתונים היבשים

המקום: המייסדים 60, זכרון יעקב

גודל המנות: סביר 

הסלטים: טובים אך מבחר מוגבל יחסית (המאפיין שווארמיות עם אידיאולוגיה מוכוונת מרכזיותו של הבשר)

היחס ללקוחות: שירות אדיב ונינוח גם בזמני לחץ

האם עדיף לשבת או לקחת: כיף לשבת אך אפשר גם לקחת ולשבת אי-שם לאורך המדרחוב. 

יוקר המחיה: 40 ש"ח למנה בפיתה (בהחלט מעל למדד יוקר-השווארמה הכלל-ארצי)

פלאפל ברזילי בחדרה

באחד הבקרים האחרונים, בעודי יוצא מסניף הבנק ממנו בחרתי לאסוף פנקסי-שיקים, כאשר אני עדיין שרוי תחת הרושם של ההתפתעה לטובה מהזמן המועט שנדרש לבירוקרטיה שזכרתי לרעה מסניפים אחרים, והנה נתקלתי לי בתור של בריות באמצע הרחוב. אחד הדברים הפחות חביבים עליי בעולם הם התורים, אבל לא היה זה עוד תור הנובע מבירוקרטיה כזו או אחרת, אלא תור אחר לגמרי. תור של בריות רעבות הממתינות בסבלנות למזון שלדעתן מצדיק את הזמן שבעמידה הסבלנית. 

ניחוח הפלאפל שעשה את דרכו אל אפי שכנע אותי כי השעה היתה מאוחרת דיה להצדיק ארוחת-צהריים מוקדמת, והחלטתי לתת את אמוני בתור אשר השתרך לפני פלאפל ברזילי בחדרה. 

דקות מספר לאחר מכן כך נפגשתי עם מנת הפלאפל הטובה ביותר שאכלתי השנה, והמפגש שב והצדיק את הכלל העתיק כי אין סימן טוב יותר למקום מאכל רחוב איכותי, מאשר בריות הממתינות סביבו לתורן. 

עיון בשקית שבה לקחתי לי מנה שניה 'לדרך', לימד אותי כי המקום פעיל מאז 1933:

אם אינני טועה, זהו מקום המאכל המהיר הותיק ביותר שנסקר בבלוג הזה. האם יש מקומות ממכר-אוכל-מהיר ותיקים ממנו בישראל?

הנתונים היבשים:

הכתובת: הרברט סמואל 89, חדרה

גודל המנות: נדיב, לכל הדעות 

הסלטים: טריים וטעימים

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: שירות אדיב ויעיל.

האם עדיף לשבת או לקחת: עדיף לקחת. אין אפשרות נוחה לשבת, ומדרחוב הרברט-סמואל של חדרה מציע שלל אפשרויות ישיבה נוחות במרחק הליכה קצר.

יוקר המחיה:15 ש"ח למנת פלאפל בפיתה  (בהתאם למדד השווארמה הכלל-ארצי)

שווארמה דה-בסט בחדרה

היתה זו וריאציה משונה של תפילת השלווה של ריינהולד ניבור (האח של) שהתנגנה לה בראשי, אותה שעת צהריים מאוחרת ברחובות חדרה. התפילה המקורית, כזכור, אומרת -

"אלי, הענק לי את השלווה להשלים עם הדברים שאיני יכול לשנות, את האומץ לשנות את הדברים שאני יכול, ואת החוכמה לדעת את ההבדל".

התפילה שבראשי אמרה לה -

"אלי, הענק לי את השלווה להשלים עם המציאות של שווארמיות גרועות במיוחד, את האומץ להמשיך ולנסות שווארמיות חדשות, ואת החוכמה לדעת את ההבדל ביניהן מראש". 

ולא, זה לא היה סתם רגע דתי אקראי שעבר עליי. יום קודם לכן, בעודי מסתמך על הכלל שכבר הוזכר בבלוג הזה לא אחת ולא שתיים, ובוחר לנסות שווארמיה חדשה ולא-מוכרת על בסיס התגודדות עממית בתוכה, מצאתי את עצמי אוכל את אחת השווארמות הגרועות בחיי. כזכור, עקרונות הבלוג מנחים את כותביו בשמירת מבטם על חצי הכוס-המלאה, אבל לחוויות הגרועות שאינן מוצאות את עקבותיהן בפוסטים כאן, יש השלכות על תודעתו של הסועד.

האתגר שניצב בפניי אותה שעת צהריים מאוחרת היה שילוב של הגורמים הבאים  -

• בטן מקרקרת בגין ארוחת-הצהריים המתאחרת;
• ערגה (craving) לשווארמה, אבל כזו שעוד לא הכרתי;
• תודעה צרובה מהתנסות שלילית ביותר, ביום הקודם; 
• מיקום גאוגרפי ברצועה מסויימת של רחוב הרברט סמואל שבחדרה, המציעה 3 פלאפליות (אחת מהן כבר הוזכרה בבלוג), אבל רק שווארמיה אחת, לא-מוכרת לי בשום צורה, והיא, למרבה הזוועה, ריקה מלקוחות; 
• והגרוע מכל - שווארמיה עם שם מפוצץ, מתנשא ומתהלל.  

כן, חוץ מפלאפליות יש ברחוב הרברט סמואל בחדרה גם כיכרות נאים 

אחרי התלבטות, התרשמות מהסלטים הנאים ורחרוח-קל ובעיקר אחרי שראיתי את המעט שנותר משיפוד השווארמה של אותו היום, אזרתי אומץ, והחלטתי לנסות (סימן תאורטי-אפשרי למקום בעל פוטנציאל הוא שעדיין מדובר בשעות הצהריים והשיפוד כבר קטן מספיק כדי להזכיר בגודלו שיפודי שווארמות של מסעדות גורמה. זאת כמובן בתנאי שלא מדובר בשיפוד שמתגלגל לו גם מיום ליום עד תומו).

כך מצאתי את עצמי מנסה, חרף סלידתי ממקומות בעלי שמות מפוצצים, שכבר נדונה בבלוג הזה, בהקשר לשווארמיה חדרתית אחרת את השווארמה המתגלגלת לה בשווארמה דה-בסט שבחדרה (ואולי עוד יהיה מקום לדוש פעם בסגנונות של קביעת שמות לשווארמיות והסיבתיות או המתאם הקיימים ביניהם לבין איזורים גאוגרפיים, בארץ ובעולם).

השווארמה: שווארמה הודו. במנה הראשונה לקחתי "עם הכל" ונהניתי מאוד משווארמה הודו מדוייקת להפתיע, שחגגה לה על לשוני יחד עם החומוס, החמוצים, הסלט ובלוויית הטעם הנהדר שהוסיפו נתחי בצל ועגבניה שמסתובבים להם בעליזות על השיפוד יחד עם המלכה.

לסיבוב השני, מאושר על החוויה המתקנת שאני עובר, ביקשתי לי רק שווארמה עם חומוס ונתחים מאותם בצל ועגבניה צלויים, לקחת לדרכי.  ולא טעיתי - בצורה הזו, לפחות לדעתה של לשוני הדעתנית, משתלבת השווארמה הזו עם העגבניה והבצל הצלויים לסימפוניה מעל לגלי החומוס, באופן מענג ביותר.

בהחלט שווארמיה הראויה להימנות בזכות על ליגת-העל של שווארמיות-ישראל והמצדיקה סטייה מן הדרך כדי לאכול בה.

מן הראוי להעיר, לטובת מי שנפשו משום מה איננה חושקת במלכת המזונות המהירים, שבמקום נמכרים גם מזונות אחרים (כפי שמציין השלט).

הנתונים היבשים:

המקום:  הרברט סמואל 89, חדרה

View Larger Map

גודל המנות: סביר.

הסלטים:  טריים וטובים.

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: כאמור, התרשמתי רק מהיחס בזמן שלא היה זמן-עומס, והשירות היה נינוח ואדיב ונעים מאוד.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת בנוחות ולהינות מנופי רח' הרברט סמואל אבל נדמה לי שהפרחים הפורחים להם בכל פרברי חדרה העיר מהווים רקע מענג יותר.

יוקר המחיה: 25 ש"ח (בהחלט זול בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי)

אלוף השווארמה והפלאפל בחדרה

בתור חובב-שווארמה, אני נמנע על פי רוב ממקומות שקושרים לעצמם כתרים שכן לטעמי את תארי המלכות, האליפות, הקיסרות או דוגמנות-העל צריכים הלקוחות להעניק, ולא האדם לעצמו (והרי שלמה המלך כבר אמר יהללך זר ולא פיך וגם חז"ל סברו שאין הנחתום מעיד על עיסתו).

ובכל זאת, צירוף נסיבות הביא אותי בעודי רעב אל מרכז חדרה, נפשי חשקה לה בשווארמה ומול עיני נגלתה לה שווארמיה הנושאת את השם "אלוף השווארמה והפלאפל".

יש להודות שכובע השף השובבי מעל האות ל' במילה אלוף הפחיתה מעט מחשדי, אבל בטני עשתה את רוב עבודת-השכנוע, וכך מצאתי עצמי מתגבר על גישתי הספקנית ומנסה את השווארמה של האלוף מחדרה. לשמחתי הניסיון היה מוצדק וערב לחכי מאוד.

לטעמי מדובר בשווארמיה שיש לה מקום של כבוד בליגת-העל של שווארמות-ארצנו עם שווארמת-הודו מתובלת בתחכום מעודן עם חריפות קלה, המוגשת בנדיבות לצד סלטים נהדרים בשירות שהוא אדיב ונעים כאחת.

יש להעיר שבמקום מכינים גם פלאפל, אך לא ניסיתי, ומן הראוי להזכיר לחובבי הפלאפל שבינינו כי במרחק הליכה עומד לו סניף של פלאפל מוסא.

עוד נזכיר למי שבמקרה הגיע לו לחדרה, כי לא רחוק משם, ברחוב הגיבורים, ניצב לו בית הכנסת הגדול של חדרה, שגם אם אינו בין עשרת בתי-הכנסת היפים בישראל, הוא בהחלט מבנה בעל היסטוריה מעניינת המצדיק מבט,

ולצדו אפשר לראות גם את שרידי החאן של חדרה.

הנתונים היבשים:

המקום:  הנשיא וייצמן 59, חדרה (פינת רחוב הגיבורים).


הצג מפה גדולה יותר

גודל המנות: משביע

הסלטים: טריים מאוד ואיכותיים

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: אדיבים, חביבים ויעילים.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת, אבל לטעמי עדיף לקחת.

יוקר המחיה: 26 ש"ח למנה בפיתה (בהחלט בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי), נכון לזמן כתיבת הפוסט

הפלאפל של דבורה

כפי שכבר כתבתי פעם בבלוג הזה, כלל גדול בענייני מזון עממי קובע שדרך מצויינת לזהות מקום-מאכל איכותי היא התגודדות של תור על המדרכה או ערב-רב של מכוניות שחונות לצד המקום בדרכים מוזרות במיוחד.

כל מי שעובר ברחוב המייסדים בפרדס-חנה  בוודאי רואה את הנקודה בה מתמלא שול הדרך במכוניות חונות, ליד פלאפל דבורה, אחת מאושיות הפלאפל הישראליות.

אודה ואבוש, בצעירותי לא הכרתי את המוסד הפרדס-חנאי הנחשב הזה, סברתי בטעות שפלאפל אחר שנשא את שם דבורה באיזור תל-אביב הוא סניף של המקום ואחרי שביקרתי באותו "הסניף" לא הבנתי את כל המהומה. חבר עתיר סבלנות וחביבות הסביר לי שאין כל קשר בין השניים וייעץ לי בחום לכתת גלגליי מעיר הקודש תל-אביב אל פרדס-חנה ולגלות את האור.

הגעתי וגיליתי שאכן החקיינים נשאו את שם דבורה לשווא (כפי שגם מצהיר השלט המקומי) והפכתי גם אני למאמין.

מדובר בפלאפל מתוק ועמוק בטעמו, המגיע בחברתן של פיתות מהטובות ביקום הידוע. מומלץ לקחת את המנה "עם הכל" ולא לוותר על הטחינה, הסלטים או החמוצים.  החריף הוא כמובן שאלה של העדפה, טעם וסיבולת אישית.
התוצאה הסופית - שמחה לפה, ללשון, לסועד ולבטנו.

ראוי לציין שפלאפל דבורה הוא מוסד ותיק מאוד, ויש בין הותיקים, שזכו לאכול פלאפל מעשה ידיה של דבורה עצמה, שטוענים שהולך ופוחת הדור. אחרים גורסים  שהרמה נשמרה היטב למרות חילופי הדורות. כותב דברים אלה, שלא טעם את הפלאפל של פעם, רואה במנת-הפלאפל של פלאפל-דבורה את אחת ממנות הפלאפל הטובות ביותר שהוא מכיר (ולטעמו האישי אולי אפילו טובה יותר מפלאפל מוסה האגדי, עליו כבר נכתב בבלוג זה).

עוד ראוי לציין שלמרות שאפשר לקנות במקום מהפיתות הנהדרות באופן נפרד, נסיוננו האישי מלמד שהן משום מה פחות טובות בפורמט הזה. לכן מומלץ לוותר על הניסוי הזה, ולקנות את הפיתות כשבתוכן הפלאפל.

והערה אחרונה ביותר - מאז פתיחתה של שווארמת החסידה בפרדס חנה, עליה נכתב בבלוג הזה, יש שני מוקדי-גודש תנועה ברחוב המייסדים. מי שמגיע אל פרדס-חנה מכביש 65 צריך להיות מודע לכך שהגודש הראשון הוא שווארמה החסידה, והשני - פלאפל דבורה.

נתונים יבשים:

המקום: פרדס חנה-כרכור,רחוב המייסדים 30.

גודל המנות: נדיב.

הסלטים: טריים ואיכותיים.

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: אדיב, נינוח וחביב, כמקובל בפרדס-חנה.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת, לטעמי עדיף לקחת.

יוקר המחיה: בהתאם למדד הפלאפל הארצי, 14 ש"ח למנה בפיתה.

בנימינה בצומת חדרה

בפינת צומת חדרה מסתתר לו סניף של פלאפל בנימינה - אחד הפלאפלים היותר הטובים שבארצנו הקטנטונת.

פלאפל טרי מאוד, טעים מאוד, שמגיע בפיתות טריות וגדולות מלאות בסלטים נהדרים עם טחינה מצויינת.


הנתונים היבשים
המקום: צומת חדרה, הכביש הישן (מס' 4) מכיוון צפון לדרום, מצד ימין, דרומית לכיכר

גודל המנות: גדולות ונדיבות.

הסלטים: טריים, איכותיים וטעימים מאוד.

היחס ללקוחות: אדיב, נעים ונינוח.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת, אבל לטעמי עדיף לקחת למקום נעים יותר.

יוקר המחיה: 14 ש"ח למנה , נכון לזמן כתיבת הפוסט.

(הערה: "פלאפל בנימינה" המקורי נמצא באיזור בנימינה, בדרך המסילה, אבל איכשהוא טרם הזדמן לנו לבדוק אותו... אולי בגלל שאם אנחנו כבר שם, פלאפל דבורה קוראת לבטננו כסירנה)

שווארמה החסידה

כלל עצוב שמכיר כל חובב-שווארמה שמכבד את עצמו, הוא שבדרך-כלל כשמוכרים לך שווארמה כאוכל גורמה (מטבח עילאי, איכותי), התוצאה איננה משביעת-רצון, בלשון-המעטה (מה שקוראים, כגודל ההבטחה גודל הנפילה).

שווארמה החסידה היא כנראה היוצאת-מן-הכלל הבולטת ביותר המוכרת לי לכלל השווארמה-גורמה.

הגעתי אליה בעבר במסגרת טעות בניווט, ומאז, בכל פעם בה אני עובר בפרדס-חנה כרכור או בסביבותיה, אני מוצא עצמי נמשך אל רחוב המייסדים, ושם אני נקרע בין פלאפל דבורה לבין שווארמה החסידה.

בפעמים האחרונות, ללא יוצא מן הכלל, החסידה מנצחת.

מדובר בשווארמה הודו/פרגית מתובלת בעדינות, טריה וטעימה, שאפשר לקבלה בפיתה או בלאפה. טחינה מצויינת. צ'יפס מצויין. את החומוס של המקום אהבתי פחות. אבל בהחלט קל להסתדר בלעדיו עם מגוון של סלטים אחרים טריים ומצויינים.

יש לציין שאפשר לאכול במקום גם מזונות אחרים כמו שניצל וכיו"ב, כך שאפשר לפתות שונאי-שווארמה להתלוות אליכם ולמצוא גם להם איזשהוא מאכל טעים.

נתונים יבשים:

המקום: פרדס חנה כרכור,רחוב המייסדים 26.

הצג מפה גדולה יותר

גודל המנות: משביע בהחלט.

הסלטים: טריים, איכותיים וטובים בעיניי.

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: אדיבים וחביבים מאוד, נינוחים ובו בזמן גם מספקים את הסחורה, כמקובל בפרדס-חנה.

האם עדיף לשבת או לקחת: המקום מספק מרחב ישיבה שלו ונעים שבהחלט בולט לטובה בהשוואה לשווארמיות אחרות בארצנו.

יוקר המחיה: לא זול ולא יקר, ובהחלט מתאים למדד יוקר-השווארמה הכלל-ארצי.
 עלות מנה בפיתה נכון לזמן כתיבת הפוסט היא 26 ש"ח, ובלאפה זה יעלה לכם  32 ש"ח.