החטוף האחרון הושב לישראל

זמן רב, רב מאוד, חיכינו לרגע הזה. 

מאז שלהי 2023 התנוסס כאן בבלוג הזה, הפוסט הבא: 

וכמו כל עם ישראל,  חיכינו וייחלנו. 

דובר צה"ל הודיע זה עתה כי - "15:39 | לאחר השלמת הליך הזיהוי על ידי המרכז הלאומי לרפואה משפטית בשיתוף משטרת ישראל והרבנות הצבאית, נציגי צה"ל הודיעו למשפחת החטוף רן גואילי ז"ל, כי יקירם זוהה ויושב לקבורה.

 

על פי המידע והמודיעין העומד לרשותנו, רס"ל רן גואילי ז"ל, לוחם יס"מ, בן 24 במותו, נפל בקרב בבוקר ה-7 באוקטובר 2023 וגופתו נחטפה לרצועת עזה.

צה"ל משתתף בצער המשפחה. צה"ל ימשיך ללוות את המשפחות והשבים ולפעול לחיזוק ביטחונם של אזרחי ישראל.

בכך, הושבו כלל החטופים משטח רצועת עזה."

איך התנבא פעם הנביא ירמיהו?  (ירמיהו ל"א ט"ז)

"וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃" 

לסיכומה של שנה תשיעית

 חשבנו ש-2019 היתה שנה לא מוצלחת מבחינה שווארמית. 

ואז באה 2020 עם הקורונה ולימדה אותנו שתמיד אפשר לרדת נמוך יותר. 

זה לא שלא נאכלו להן מנות לא מעטות של שווארמה. אבל מגבלות הקורונה הגבילו מאוד גאוגרפית והתנסותית. 

בין הסגרים, באופן טבעי, הועדפו מקומות מוכרים (על רובם כבר סופר כאן בבלוג; האחרים מחכים לשוך מלחמת-הקורונה). 

היו מי שהציעו לפרסם מקומות טובים העושים כמיטב יכולתם להגן על בריאות לקוחותיהם ועובדיהם. והאפשרות נשקלה בהתלבטות רבה, אבל הוחלט שלא להיענות להצעה הזו, כי החיים קשים מספיק גם בלי עוד מדדים שלפיהם ישקללו וימדדו אותך, שלא תמיד נמצאים בשליטתך ובאחריותך. 

במילים אחרות, השנה אומץ הכלל העתיק - כשהתותחים יורים - המוזות שותקות. 

כך קרה שבאה והלכה לה השנה התשיעית של הבלוג, והיא שנה נטולת ביקורים וביקורות, המותירה אחריה - 

• נחמה במבט על הפוסטים לסיכום השנה שפורסמו כאן מאז היווסדו של הבלוג:  2012, 2013, 2014, 2015 , 2016, 2017, 2018, 2019 
• התמקדות בעיקר - רק בריאות לכולנו
• ומעט תקווה פשוטה - שתהא השנה הבאה טובה מקודמתה !

לסיכומה של שנה שמינית

עוד שנה חלפה עברה לה.

מאז 2012 פעל הבלוג מתוך שאיפה לספר על מקומות איכותיים של אוכל מהיר בישראל בהם התמזל מזלם של כותבו/כותביו לאכול. 

למרבה הצער, 2019, שדווקא התחילה בטון חיובי בביקור בשווארמה קטנה וטעימה בחיפה, הפכה במהלך ינואר, מסיבות אישיות, לשנה שבה לא היתה לי אפשרות להקדיש זמן לחיפוש המרתק, המשעשע והמשמח הזה אחרי מקומות אוכל מהיר המשמחים את הבטן ואת הנשמה. 

עם סוף השנה הקרב ובא, נתנחם במבט על הפוסטים לסיכום השנה שפורסמו כאן מאז היווסדו של הבלוג - 2012, 2013, 2014, 2015 , 2016, 2017, 2018 - ונקווה ש-2020 תהיה שנה פרודוקטיבית וטעימה יותר. 

לסיכומה של שנה שביעית

עוד שנה חלפה עברה לה.

זו השנה השביעית מאז 2012, בה מספרים פה על מקומות איכותיים של אוכל מהיר בישראל בהם התמזל המזל לאכול.

אז מה היה לנו בשנת 2018?
מקומות רבים ושונים נטעמו, ישנים וחדשים, אך מבין החדשים, רק ארבעה מקומות השביעו רצון מספיק כדי להצדיק פרסום פוסט (כי כאן מתמקדים בחצי הכוס המלאה, זוכרים?):

• שווארמה בפלאפל הפעמונים ברמת השרון
• פלאפל 4 טעמים בתל אביב
• השווארמיה BP בצומת נתניה
• שווארמה שמעון סטאר בנתניה

במבט על הפוסטים לסיכום השנה שפורסמו כאן מאז היווסדו של הבלוג - 2012, 2013, 2014, 2015 , 2016, 2017 -

כיף לראות את הכוס המתמלאת לה.

ונאחל לכולנו ש-2019 תהא שנה טובה וטעימה לא פחות ! 

לסיכומה של שנה שישית

עוד שנה חלפה עברה לה. זו השנה השישית, מאז 2012, בה הבלוג מנסה לספר לקהל קוראים נלהב (פחות או יותר) על מקומות איכותיים של אוכל מהיר בישראל, עם דגש על מלכת המזונות המהירים (בארץ), היא השווארמה. 

אז מה היה לנו בשנת 2017? 

מקומות רבים נטעמו אך רק שלושה מקומות השביעו רצון מספיק כדי להצדיק פרסום פוסט (כי כאן מתמקדים בחצי הכוס המלאה, זוכרים?):

• שווארמה בנדורה בתל-אביב 
• שווארמה גוטה בזכרון יעקב
• שווארמה דבוש בנתניה

וכן, היו גם היו ביקורים במקומות ותיקים ומוכרים אשר נסקרו כאן בבלוג בעבר, ולשמחתנו התמידו באיכותם. 

בסך הכל במבט על הפוסטים לסיכום השנה שפורסמו כאן מאז היווסדו של הבלוג - 2012, 2013, 2014, 2015 , 2016 - 

נדמה שיש על מה להתברך בסיכום השנה הזו. מה גם שסוף-סוף נחצה בבלוג רף 30 המקומות עליהם דווח ! 

ונאחל לכולנו ש-2018 תהא שנה טובה וטעימה. באשר למהירות? נאחל לכל אחד ואחת את הקצב הרצוי לו או לה ! 

שנה טובה ! 

לסיכומה של שנה חמישית

אז מה היה לנו בשנת 2016? 

התחלתי את השנה עם הרהורים נוגים על אזהרות ארגון הבריאות העולמי לגבי צריכת בשר. למרבה השמחה, השנה השווארמאית המשיכה באופן אופטימי יותר, ובסיומה אפשר לשמוח על ביקורים ב-3 שווארמיות מעולות: 

• שווארמה ג'מיל בהרצליה 
• שווארמה הכבש ה-15 בנתניה
• שווארמה אמיל בחיפה

היו גם מקומות חדשים אחרים שדגמתי אשר למרבה הצער לא נמצאו ראויים לאיזכור כאן בבלוג (כי כאן מתמקדים בחצי הכוס המלאה, זוכרים?)

למרבה השמחה, היו גם ביקורים במקומות ותיקים ומוכרים שכבר נכתב עליהם כאן בבלוג, אשר שמרו על עטרתם.

בסך הכל במבט על הפוסטים לסיכום השנה מאז היווסדו של הבלוג -
2012 (ביקור בנצרת שהניב שני פוסטים - על אל-טאבון ועל אלוואכד).
2013 פוסט של הסברים על מה שקרה ועל מה שלא נכתב
2014 פוסט שסיכם עוד שנה בה לא דווח הרבה , למעט דיון על שווארמה שניסתה לרבע את העיגול

2015 פוסט ששמח לסכם חזרה לפורמט של דיווחים ובהם גם דיווח על  הדרך בה משתפר דימוי אוכל הרחוב בעולם 

נדמה ש-2016 היא עוד אחת מאותן שנים בהן כדאי להתברך יותר על מה שנעשה מאשר להצטער על מה שלא. 

כפי שכתבתי גם בתום השנה הקודמת, מלאכת הבלוגיאדה הקולינארית , כשהיא נעשית על ידי יחידים שזה עבורם תחביב צדדי, היא עוד סוג של מסע של אלף מיל המתבצע בצעדים קטנים, ומה אפשר לעשות שרק על מעטים מהם באמת שווה לכתוב או לקרוא?

מי ייתן ש-2017 תהיה שנה טובה וטעימה לכולנו! 

המלצות הWHO לגבי בשר מעובד והרהורים שווארמיים

בעצם, היינו אמורים לדבר על זה כבר לפני כמה חודשים, אבל דבר רדף דבר, ושנה חדשה הגיעה.

ובכל זאת: איך אפשר לזלול שווארמה בכל פה עם כל הידיעות המפחידות האלה ?

אז נכון, הידיעה שארגון הבריאות העולמי קבע כי אכילת בשר מעובד מעלה את הסיכון לחלות בסרטן לא היתה משמחת במיוחד.

גם כך חובב שווארמה צריך להתמודד עם שאלות כאלה ואחרות על דיאטה ושווארמה וכיצד הן מתיישבות יחד (קשה לעשות זאת כאשר פיתה, צ'יפס, חומוס ושאר ירקות מתעקשים להישאר בתמונה). ועכשיו החדשות המצערות האלה?

למרבה השמחה, בהקשר של הבשר המעובד, ארגון הבריאות העולמי בא לעזרם של חובבי השווארמה, ומיהר להודיע כי לא היתה כאן כוונה להנחות "להפסיק לגמרי לאכול בשר".
על פי ההבהרה -

1. בשר הוא חשוב כי יש בו מרכיבי תזונה; 
2. הוא איננו מסוכן כמו זיהום אוויר או סיגריות. 

אז מה עושים עם זה?
אם אתם חרדים לבריאותכם, ובאמת עושים משהו עם החרדה הזו, ההמלצה של משרד הבריאות שלנו היא ברורה:

1. לצרוך לא יותר מ-1-2 מנות לחודש של בשר מעובד
2. ולא יותר מ-1-2 מנות בשבוע של בשר לא מעובד.

מממ.... עצוב. נו טוב. מה אפשר לעשות.
אלה החיים המודרניים.
אם אתם לא אדם קדמון, ולא בוחרים בדיאטה הקרויה על שמו, ובוחרים להאמין לרציונל אותו מובילים חוקרי הרפואה, אין מנוס מהמסקנה - לא אוכלים יותר מ-1-2 מנות שווארמה בחודש.

אבל אם נאכל שווארמה רק פעם בחודש, אז כדאי לוודא שהיא תהיה באמת טובה, נכון ?
כלומר, נוכח המציאות החדשה, החשיבות של הכרות מקומות המזון האיכותי, הבאמת איכותי, רק עלתה.

בד בבד עם החשיבות הרבה של המלצות טובות, נוצרה בעיה לאלה המשתעשעים בכתיבתן. המשמעות המעשית של ההמלצות הבריאותיות האלה תביא אותנו, האוכלים והכותבים, להעדיף שווארמיות איכותיות שאנחנו כבר מכירים, על פני התנסויות חדשות. אחרת נימצא אוכלים ובוכים.
עכשיו לך ותמשיך לכתוב בלוג שווארמה עם המלצה שכזו.

אז אם יש דבר אחד וודאי שאפשר לחזות על סמך המלצות הWHO, זה שהתדירות הנמוכה יחסית של הדיווחים על מקומות חדשים כאן אצלנו בבלוג,  צפויה לרדת משמעותית בשנה הקרובה.
לרדת? שואלים קוראי הבלוג בתדהמה. האומנם יש ממה לרדת?
כן, נשיב בעצב.
ככה זה.
אל תאשימו אותנו.
תאשימו את החיים המודרניים.
ונאחל לכולנו רק בריאות.

לסיכומה של שנה רביעית

בהשוואה לסיכומי השנים הקודמות, 2015 היתה שנה פוריה יחסית. נהנינו משתי שווארמיות ופלאפליה, כולן ראויות לשבחים:

• שווארמת נחלת יצחק בתל אביב 
• שווארמה במבינו בחיפה 
• פלאפל ברזילי בחדרה

היו גם מקומות אחרים שדגמתי, ישנים ששמרו על עטרתם, וחדשים שלא נמצאו ראויים לאיזכור כאן בבלוג.

בסך הכל במבט על הפוסטים לסיכום השנה מאז היווסדו של הבלוג -
2012 (ביקור בנצרת שהניב שני פוסטים - על אל-טאבון ועל  אלוואכד.
2013  פוסט של הסברים לרוב על מה שקרה ועליו לא נכתב 
2014 פוסט שסיכם שנה בה לא דווח הרבה , למעט דיון על שווארמה שניסתה לרבע את העיגול

נדמה שאין ל2015 במה להתבייש.

מלאכת הבלוגיאדה הקולינארית , כשהיא נעשית על ידי יחידים שזה עבורם תחביב צדדי, היא עוד סוג של מסע של אלף מיל המתבצע בצעדים קטנים, ורק על מעטים מהם באמת שווה לכתוב או לקרוא.

נאחל לכולנו ש2016 תהיה שנה עם צעדים מהנים וטובים לכולנו.

מי יודע? אולי כמה מהם יהיו כה טעימים עד שאפילו נכתוב עליהם  ?

נעים להיות בחברה טובה

כמה נעים לקבל גושפנקה רשמית בדבר האפשרות שאוכל מהיר יהיה אוכל ברמה הגבוהה ביותר.  מדריך מישלן , מדריך מקומות-האוכל המפורסם בעל הצבע האדום, המכונה גם 'התנ"ך של האוכל" החל לסקור מזונות רחוב, לראשונה מאז היווסדו (בשנת 1900, על ידי יצרנית הצמיגים 'מישלן'). 

הסקירה של דוכני-הרחוב במדריך מישלן להונג קונג לשנת 2016 נומקה בכך שזהו חלק אינטגרלי מהסצינה הקולינרית.

עם זאת, אף אחד מדוכני-הרחוב הנסקרים לא זכה ולו בכוכב אחד. 

האפשרות הזו "to eat out, without necessarily sitting down and spending a lot of money" - לאכול בחוץ, לא בהכרח לשבת, ובלי להוציא כסף רב, מזכירה לכם משהו? אולי מקומות מהסוג שנסקרים בבלוג הזה ולעתים זוכים לשבחים רבים ? 

המגמה הזו, של סקירת מסעדות במישלן שאינן בהכרח מסעדות יוקרה, התחילה בשנת 2010:

"In 2010, Michelin picked a budget 20-seater dim sum restaurant, Tim Ho Wan, for one of its recommendation earning one star. It is now popularly known as the world's cheapest Michelin-star restaurant and has been expanding internationally since 2013."

ובעברית - ב-2010, בחרה מישלין מסעדת דים סאם צנועה של 20 מקומות ישיבה, הטים-הו-וואן, כאחת מההמלצות הראויות לכוכב אחד. כיום היא ידועה כמסעדת הכוכב האחד הזולה בעולם, והיא מתרחבת באופן בינלאומי מאז 2013. 

ואם בדים סאם נפלה שלהבת-הגורמה, מה יגידו שווארמיות הארץ? 

לסיכומה של שנה שלישית

איך מסכמים שנים בבלוג הזה?

• את שנתו הראשונה של הבלוג סיימנו בביקור קולינרי משמח בטן ולב בנצרת, שגם היה פורה והניב שני דיווחים על שווארמה אל-וואכד ושווארמה אל-טאבון השוכנות להן בעיר הנוטרת את עמק יזרעאל.
• את שנתו השניה של הבלוג סיכמתי בפוסט עצוב ונוקב שעיקרו היה בתירוצים לרוב....

אז איך אסכם את שנתו השלישית של הבלוג הזה ?

השנה חלפה ביעף, עם הרבה תקוות וציפיות מצד חבר המערכת הנותר, אבל במבט מסכם קשה להתפעל מהמלאכה אשר יצאה תחת ידי כאן. אחרי הכל, התפרסם כאן פוסט אחד ויחיד וגם הוא, כמה לא-מרשים, לא דיווח על מקום מאכל חדש אלא דיסקס סוגיות בנוגע לקיים.....

אז נכון, עשיתי הרבה דברים אחרים, ובכל זאת, חשוב לי להדגיש שעדיין, גם השנה לא זנחתי את חיבתי לשווארמה. מצעדנו עוד מרעים ואכן המשכתי לבקר במקומות הטובים עליהם כבר דווח ובמקביל המשכתי גם השנה לנסות מקומות אחרים. מסיבות כאלה ואחרות לא דיווחתי כאן, אבל על חלקם אני מקווה לדווח בשנה הבאה ! ומי יודע, אולי עוד יצטרפו חברי-מערכת חדשים או ישובו ותיקים (לפחות למילואים?)

ואאחל לכל הקוראים (ולעצמי) שנה אזרחית חדשה, פוריה וטעימה !

פוסט מהורהר משהו של אמצע השנה

בהמשך לרוח הדברים של פוסט סוף השנה החולפת, מחציתה הראשונה של השנה התאפיינה בעיקרה בביקורים חוזרים בחלק מן המקומות עליהם כבר נכתב כאן בבלוג. היו אלה ביקורים שבחלקם הגדול היו נעימים וטעימים, אבל כהרגל המקום  - לא נכביר עליהם במילים. מה כבר יש להוסיף אם הרושם הטוב נותר בעינו ? 

אה, זהו. שבמקום אחד עליו כתבתי בהתלהבות רומנטית בעבר, שווארמה שמש בר"ג החליטו להכניס שינויים.

כדאי שאבהיר משהו לגבי הרעיון הזה של שינויים - בכל מה שקשור באוכל, אני אדם של קצוות קיצוניים.

מצד אחד - אני מאוד נהנה להתנסות באוכל חדש (כמובן בתנאי שהוא טעים לי).

מצד שני - אם יש אוכל שאני אוהב, גישתי אליו היא כזו של גדולי השמרנים. 

והנה באו החברים בשווארמה שמש, והחליטו לשנות את העולם. 

לרבע את העיגול. 

כלומר, יותר נכון - לרבע את הפיתה. 

אתה מתבונן לך בפיתה, ומהרהר נוגות על הדרך שבה סדרי-העולם משתנים.
אתה אוכל, ולמרבה ההפתעה, אתה מגלה שזה פחות טעים לך.
התלבטתי ארוכות מה לעשות עם זה, כי הרי אנחנו כותבים כאן רק על חצי הכוס המלאה (בניגוד למקובל בעולם הכתיבה על האוכל, מה שמאוד מגביל אותנו, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).

החלטתי לשוב ולבקר בשמש ולראות האם יש חדש - וגיליתי להפתעתי שלא רק הפיתה השתנתה.
אני משער שבאותה הזדמנות של שינוי סדרי-עולם, התקבלו עוד החלטות, כי לשוני התעקשה שהאיזון קצת אחר, והחיתוך קצת אחר, ובכלל, זעקה האומללה - מה קורה כאן? מי הזיז את השווארמה שלי ?!?

כך מצאתי את עצמי מתמודד לא רק עם פיתה שצורתה הגיאומטרית שונה באופן מטריד, אלא גם עם שווארמה שטעמה האגדי אליו התרגלתי ואליו ייחלתי, נמצא על ידי לשוני להיות, איכשהוא, קצת שונה.

שוב מצאתי עצמי מתלבט... עכשיו זה כבר לא היה עניין של סלידתי משינויים - עכשיו היה מדובר בסלידתי משווארמיות שאינן עקביות ברמתן.

הרי על חוסר-עקביות כבר החלטנו כאן בראשית-דרכנו, בדיונים העקרוניים במערכת הבלוג, שלא לדווח על מזללות, מסעדות ושווארמיות שאינן שומרות על רמה אחידה. איך נמליץ על מי שלעתים תוצרן הוא טעים מאוד ולעתים, איך נאמר בעדינות, הוא פחות טעים?

הידיעה החדשה הזו בוודאי מצדיקה שינוי בהמלצה, הרהרתי ביני לביני (בהיות חבר המערכת האחר עסוק לו בעמל יומו ואיננו פנוי להרהורים שברומו של עולם). הרי לא תמליץ לאדם לסטות מדרכו למקום שאי אפשר לדעת מה תהיה רמתו, נכון ? לכל היותר זה מצדיק המלצה ברמה של - אם אתה כבר בסביבה, שווה לנסות.

עם זאת, דבק באימרה האיטלקית "נמהר לאט-לאט", החלטתי לחכות עוד ביקור או שניים.

הנחלים זרמו להם אל הים ושמחתי לגלות שהזמן אכן עשה את שלו, ושווארמה שמש שבה והתייצבה לה על איכות שווארמאית משביעת-רצון, המצדיקה ביקורים גם אם זה אומר שצריך לסטות מהדרך.

ובכל זאת, אחרי הכל, בעיה אחת נותרה בעינה. לפיתה המרובעת עדיין לא התרגלתי...

לסיכומה של שנה שניה

בעוד שאת שנתו הראשונה של הבלוג סיימנו בביקור קולינרי משמח בטן ולב בנצרת, שגם היה פורה והניב שני דיווחים על שווארמה אל-וואכד ושווארמה אל-טאבון השוכנות להן בעיר הנוטרת את עמק יזרעאל, הרי שבבואנו לסכם את שנת 2013 אין מנוס ממבט עצוב ונוקב במעשי ידינו:
 הבלוג השנה היה פורה הרבה פחות מהשנה הראשונה.

יש לנו תירוצים לרוב -

• אנחנו צוות קטן ובדומה למדינתנו הקטנה מוקפת האויבים, יש לנו המון דברים על הראש חוץ מלדגום שווארמות ולכתוב עליהן.... 
• כך למשל, אפי התחיל לעבוד בעבודה חדשה ומשום מה החליט שחשוב יותר לעסוק בה מעל לראשו מאשר לבקר בשווארמיות הרבות בעיר בה הוא עובד. 
• כך למשל, גיל השתעשע תקופת-מה בדיאטה וזה קצת מקשה על דגימות של שווארמה. חוץ מזה, הוא גם היה נורא עסוק בפרוייקטים שלו, והוא מבקש להזכיר שהוא גם עבר מגוש-דן אל הפריפריה, ומה אפשר לעשות - באיזור מגוריו אין כל-כך הרבה שווארמיות...
• אבל אולי הכי חשוב - היה לנו השנה רצף אומלל במיוחד של מפגשים לא מוצלחים עם שווארמיות שלא הכרנו ואנחנו - כפי שחשוב לנו להזכיר - מדווחים רק על חצי הכוס המלאה.  

אבל מה כן היה השנה ? דיווח אחד על מפגש נעים עם שווארמה, מפגשים לא-נעימים עם שווארמיות בפתח-תקווה, רמת-גן, נתניה, חדרה, תל-אביב ומקומות אחרים, עליהם לא נרחיב וכמובן  ביקורים חוזרים במקומות עליהם כבר סיפרנו, ומהם נהנינו מאוד.

בתקווה שהשנה הקולינרית הבאה תהיה פוריה ונעימה וטעימה יותר מקודמתה !

ההתחלה

שלום !

ברוכים הבאים לבלוג שלנו.

אנחנו אוהבים לאכול ואוהבים לדבר על אוכל. לא מצאנו בלוג באינטרנט שעוסק בסוגי האוכל-המהיר שאנחנו אוהבים באופן מסודר, אז חשבנו לעצמנו שאולי כדאי שאנחנו נעשה מעשה ציוני, ונוסיף לאינטרנט העברי עוד בלוג אוכל אחד.

לא יועיל ?
בוודאי לא יזיק.

אנחנו מתכוונים לעסוק בכל סוגי האוכל המהיר הטעים. התרגום של fast food לאוכל מהיר לא נשמע טוב, אבל התוכן הוא אותו תוכן: מזון זול יחסית, שמקבלים אותו תוך דקות מרגעי ההכנה של המנה.


לטעמנו מלכת האוכל המהיר הטעים בישראל היא השווארמה, היא תופיע הרבה בבלוג הזה ולכן היא גם זיכתה אותו בכבוד של נשיאת שמה.

לכן גם נתחיל בדיון בה להבהיר מה כוונותינו: כשמדברים על דבר חשוב כמו אוכל טעים, ובמיוחד על אוכל כמו שווארמה צריך לדייק.

יש שווארמת הודו ויש שווארמת בשר אדום (עגל), יש שווארמת פרגית ויש שווארמת כבש. בדרך-כלל המאמינים בדרך האחת לא מסתדרים טוב עם המאמינים בדרך השניה. עניין של השקפה, טעם וריח.

היבט נוסף שמבדיל בין ימין לשמאל בשווארמה הוא שאלת התיבול. יש שווארמות מתובלות לעילא, ויש שווארמות שהכנתן נעשית תוך דגש על שמירת טעמו המקורי של הבשר. שוב - עניין שבהשקפת העולם.

לכן, כשנדון בחוויותינו הגסטרו-שווארמיות נקפיד להתייחס להיבטים האמורים לעיל, וגם להיבטים חשובים אחרים:

זהות השווארמה (פרגית/הודו/עגל/כבש) ;
תיבול השווארמה ;
נדיבות המנות;
איכות הסלטים;
היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים;
האם עדיף לשבת או לקחת;
יוקר המחיה.

היבט נוסף שננסה להתייחס אליו הוא דירוג החוויה. עם זאת, איננו מאמינים בכוכבים, סולמות, מספרים או דירוגים אחרים. אחרי הכל, זו שאלה של טעם של ריח. ובכל זאת, גם חוויות טובות ניתנות לחלוקה - לטובות ולטובות מאוד. לכן נשתדל גם אנחנו להבחין בין המקומות המצדיקים עלייה לרגל לבין אלו שלטעמנו אולי לא מצדיקים נסיעה מיוחדת, אבל הם בוודאי מספיק טובים כדי לסור אליהם, אם כבר נמצאים באיזור. ונזכיר - אין מדובר בקביעת מסמרות, אלא בטעמנו שלנו. 

עוד נקודה שכדאי לקחת בחשבון כשאתם קוראים בבלוג הזה - מדובר בדעה אישית שנכתבה בזמן מסויים. אנחנו לא נוכל לעקוב אחרי הדרך בה מקומות משתנים לאורך השנים (ובישראל רובם משתנים, לרע או לטוב), ואיננו מתיימרים לקבוע כאן סטנדרט אובייקטיבי. זהו דיווח אישי על חוויה אישית שקרתה לנו אי-אז במקום כזה או אחר, אשר אולי תעניין גם אחרים.

אז אם גם אתם אוהבים לעסוק באוכל, ובמיוחד באוכל מהיר, ובמיוחד בשווארמה (אבל לא רק) אתם מוזמנים לקרוא, להגיב, לשאול, ולשהות במחיצתנו, כשאנחנו משתפים במקומות הטעימים יותר (והטעימים פחות) בהם ניסינו למצוא מזור לנפשנו הדוויה.

יש לכם הערות/הארות/טענות/הצעות לשיפור ?
כתבו אלינו. אנחנו מקשיבים.