לסיכומה של שנה רביעית

בהשוואה לסיכומי השנים הקודמות, 2015 היתה שנה פוריה יחסית. נהנינו משתי שווארמיות ופלאפליה, כולן ראויות לשבחים:

• שווארמת נחלת יצחק בתל אביב 
• שווארמה במבינו בחיפה 
• פלאפל ברזילי בחדרה

היו גם מקומות אחרים שדגמתי, ישנים ששמרו על עטרתם, וחדשים שלא נמצאו ראויים לאיזכור כאן בבלוג.

בסך הכל במבט על הפוסטים לסיכום השנה מאז היווסדו של הבלוג -
2012 (ביקור בנצרת שהניב שני פוסטים - על אל-טאבון ועל  אלוואכד.
2013  פוסט של הסברים לרוב על מה שקרה ועליו לא נכתב 
2014 פוסט שסיכם שנה בה לא דווח הרבה , למעט דיון על שווארמה שניסתה לרבע את העיגול

נדמה שאין ל2015 במה להתבייש.

מלאכת הבלוגיאדה הקולינארית , כשהיא נעשית על ידי יחידים שזה עבורם תחביב צדדי, היא עוד סוג של מסע של אלף מיל המתבצע בצעדים קטנים, ורק על מעטים מהם באמת שווה לכתוב או לקרוא.

נאחל לכולנו ש2016 תהיה שנה עם צעדים מהנים וטובים לכולנו.

מי יודע? אולי כמה מהם יהיו כה טעימים עד שאפילו נכתוב עליהם  ?

נעים להיות בחברה טובה

כמה נעים לקבל גושפנקה רשמית בדבר האפשרות שאוכל מהיר יהיה אוכל ברמה הגבוהה ביותר.  מדריך מישלן , מדריך מקומות-האוכל המפורסם בעל הצבע האדום, המכונה גם 'התנ"ך של האוכל" החל לסקור מזונות רחוב, לראשונה מאז היווסדו (בשנת 1900, על ידי יצרנית הצמיגים 'מישלן'). 

הסקירה של דוכני-הרחוב במדריך מישלן להונג קונג לשנת 2016 נומקה בכך שזהו חלק אינטגרלי מהסצינה הקולינרית.

עם זאת, אף אחד מדוכני-הרחוב הנסקרים לא זכה ולו בכוכב אחד. 

האפשרות הזו "to eat out, without necessarily sitting down and spending a lot of money" - לאכול בחוץ, לא בהכרח לשבת, ובלי להוציא כסף רב, מזכירה לכם משהו? אולי מקומות מהסוג שנסקרים בבלוג הזה ולעתים זוכים לשבחים רבים ? 

המגמה הזו, של סקירת מסעדות במישלן שאינן בהכרח מסעדות יוקרה, התחילה בשנת 2010:

"In 2010, Michelin picked a budget 20-seater dim sum restaurant, Tim Ho Wan, for one of its recommendation earning one star. It is now popularly known as the world's cheapest Michelin-star restaurant and has been expanding internationally since 2013."

ובעברית - ב-2010, בחרה מישלין מסעדת דים סאם צנועה של 20 מקומות ישיבה, הטים-הו-וואן, כאחת מההמלצות הראויות לכוכב אחד. כיום היא ידועה כמסעדת הכוכב האחד הזולה בעולם, והיא מתרחבת באופן בינלאומי מאז 2013. 

ואם בדים סאם נפלה שלהבת-הגורמה, מה יגידו שווארמיות הארץ? 

פלאפל ברזילי בחדרה

באחד הבקרים האחרונים, בעודי יוצא מסניף הבנק ממנו בחרתי לאסוף פנקסי-שיקים, כאשר אני עדיין שרוי תחת הרושם של ההתפתעה לטובה מהזמן המועט שנדרש לבירוקרטיה שזכרתי לרעה מסניפים אחרים, והנה נתקלתי לי בתור של בריות באמצע הרחוב. אחד הדברים הפחות חביבים עליי בעולם הם התורים, אבל לא היה זה עוד תור הנובע מבירוקרטיה כזו או אחרת, אלא תור אחר לגמרי. תור של בריות רעבות הממתינות בסבלנות למזון שלדעתן מצדיק את הזמן שבעמידה הסבלנית. 

ניחוח הפלאפל שעשה את דרכו אל אפי שכנע אותי כי השעה היתה מאוחרת דיה להצדיק ארוחת-צהריים מוקדמת, והחלטתי לתת את אמוני בתור אשר השתרך לפני פלאפל ברזילי בחדרה. 

דקות מספר לאחר מכן כך נפגשתי עם מנת הפלאפל הטובה ביותר שאכלתי השנה, והמפגש שב והצדיק את הכלל העתיק כי אין סימן טוב יותר למקום מאכל רחוב איכותי, מאשר בריות הממתינות סביבו לתורן. 

עיון בשקית שבה לקחתי לי מנה שניה 'לדרך', לימד אותי כי המקום פעיל מאז 1933:

אם אינני טועה, זהו מקום המאכל המהיר הותיק ביותר שנסקר בבלוג הזה. האם יש מקומות ממכר-אוכל-מהיר ותיקים ממנו בישראל?

הנתונים היבשים:

הכתובת: הרברט סמואל 89, חדרה

גודל המנות: נדיב, לכל הדעות 

הסלטים: טריים וטעימים

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: שירות אדיב ויעיל.

האם עדיף לשבת או לקחת: עדיף לקחת. אין אפשרות נוחה לשבת, ומדרחוב הרברט-סמואל של חדרה מציע שלל אפשרויות ישיבה נוחות במרחק הליכה קצר.

יוקר המחיה:15 ש"ח למנת פלאפל בפיתה  (בהתאם למדד השווארמה הכלל-ארצי)

שווארמה במבינו - בחיפה

כאשר חובב שווארמה מנסה לפתוח בשיחה עם אחיו לאהבת מלכת המזונות המהירים בסוגיה מהי בירת השווארמה בישראל, הוא עתיד למצוא עצמו בתוך ויכוח שאין לו סוף. יש מאמינים אדוקים המוכנים להישבע בנצרת (בה ביקרנו אי-אז בעבר) ויש מאמינים אדוקים לא פחות הנשבעים בדם לבבם כי בירת השווארמה הישראלית היא חיפה.

כשמנסים לספור את כמות השווארמיות המומלצות בחיפה ולהתלבט בשאלה הנצחית של התייר הקולינרי המבקר: 'איפה כדאי להתחיל', נקלעים לאחד האתגרים הגדולים העומדים בפני האדם המודרני: הצורך לבחור.

דימיתי לעצמי כי השעה המאוחרת בה הגעתי אל העיר למפגש רעים (עם אפי, בעברו כותב נמרץ לא פחות בבלוג ובימים אלה איש הייטק המסור לעבודתו) תפחית את מידת המורכבות של הבחירה במידת-מה. אך אז הגענו אל 'דרך' השווארמות' בחיפה, וכמות השווארמיות הזוכות למעריצים נאמנים שבה והעלתה את שאלת הבחירה. נדיר שבסמיכות כה קרובה שוכנים מקומות באיכות גבוהה. לרגע חלפה במוחי התמונה של האדם הרעב אך שאינו מצליח לבחור, והוא גווע לו ברעב דווקא אל נוכח כל השפע. רגעים ספורים חלפו בטרם התעשתנו, בכל זאת צרכני שווארמה מנוסים, ובחרנו בשווארמה במבינו. 

אוהדי "במבינו", ברובם, מטיפים בעד מנת השווארמה 'המשופרת' - מנת שווארמה שאחרי חיתוכה מטוגנת על הפלאנצ'ה עם ירקות נוספים. אני, כעניין שבעיקרון, מעדיף תמיד את הדבר האמיתי - מנת שווארמה רגילה, בפיתה, עם מינימום תוספות. והתוצאה - טובה מאוד לחיך. מדובר בתבלון עז, שלא כל חך יאהב, אבל לדידי ולדידו של שותפי לארוחה השווארמה נעמה עד מאוד. מנות נדיבות, חמות וטובות, עם כיוון מאוד ברור שעושה כיף לחיך ומעלה חיוך על פניו של הסועד.

יתרון נוסף של שווארמה במבינו הוא שעות הפתיחה הליברליות: מדובר במקום הפתוח שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה  (תופעה נדירה מאוד בקרב שווארמיות שבהחלט יכולה לנחם את הסובל מנדודי-שינה שאיננו רחוק מדי מחיפה).

לשומרי הכשרות מבינינו, המקום אומנם פתוח בשבת, אבל אוהדי כדורגל מושבעים הנוהגים לחגוג או להתנחם במקום אחרי משחקים של קבוצתם בחיפה (בהתאם לתוצאה) , הצהירו בפניי נחרצות כי זה עוד אחד מהמקומות שיש בהם 'כשרות ללא תעודה'.

דבר אחד שכחתי לברר - מדוע בעצם קוראים למקום "במבינו". יש לי יסוד להאמין שבעתיד גם הקושיה הזו תזכה לפתרון, שכן מבחינתי מדובר במקום המצדיק סטייה מהדרך כדי לשוב ולאכול שם.

הנתונים היבשים:
הכתובת:  דרך יפו 137, חיפה 

גודל המנות: נדיב לכל הדעות.
הסלטים: טריים וטובים.
היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: שירות נינוח ואדיב מאוד.
האם עדיף לשבת או לקחת: המקום מציע סידורי ישיבה נוחים מאוד.
יוקר המחיה:31 ש"ח למנת שווארמת עגל בפיתה (צמוד למדד השווארמה הכלל-ארצי)

שווארמת נחלת יצחק בתל-אביב

הרבה זמן לא הייתי בתל-אביב, ובעודי עושה את דרכי החוצה מהעיר, נזכרתי כי לא רחוק נמצאת שווארמיה אשר חבר נהג להללה ולשבחה כשעבד באיזור והוא לא רק דיבר עליה - הוא אף סעד בה דרך קבע.

אז קפצתי לנסות את שווארמת נחלת יצחק בתל-אביב.

עודי ממתין בתור התבוננתי בעננים היפים של אותו היום

והרהרתי בהיסטוריה המוניציפאלית המוזרה של השכונה ששמה כשם הרחוב, אשר שנים ניסו להעבירה לגבעתיים ובכל זאת נותרה היא חלק מתל-אביב, עדות לדרך שבה המעטים יכולים לנצח בקרב דמוקרטי, הן את הרבים והן את הרשויות.

מאחר והשעה היתה שעת צהריים, העומס היה גדול ואפשר לי להתבונן בדרך שבה מתנהל הworkflow של המקום. בשווארמת נחלת-יצחק ארגנו תהליך ייחודי למדי של ההזמנות (שמזכיר-לא-מזכיר את שעשו, למשל, בשווארמת שמש ובשווארמיות אחרות בארץ בשנים האחרונות, כאשר הלקוח מזמין ומשלם ואז מתקדם בתחנות השונות של המקום בדרכו אל הארץ המובטחת). התהליך נראה לי קצת מוזר, בעיקר בגלל שבשווארמת נחלת-יצחק אתה מוצא עצמך מטייל פנימה, החוצה ופנימה. אתה נכנס פנימה לשלם בקופה, יוצא החוצה להמתין לדוכן הניבט פני הרחוב, שם תוכל - כשיגיע תורך - להנחות לגבי הכנת הפיתה/לאפה/באגט עם תוספות. לאחר מכן אתה חוזר שוב פנימה כדי ללוות את המנה בשלב הטמנת הבשר בתוכה ולקבלה. כך נוצרת מין זרימה משעשעת של לקוחות שנעים להם הלוך ושוב ומתחככים זה בזה. העובדה שרק אחרי קבלת המנה לידיך אתה מגלה את מגוון הסלטים המפתה שבפנים יוצרת שלב נוסף - העשרת המנה ונטילת סלטים נוספים בצלחת/קופסא (תלוי אם אתה יושב או לוקח).

התוצאה היא שהארגון הפך את הצפיפות והדוחק לחוויה ישראלית משעשעת, אבל חייבים לציין - לא בלתי-נעימה. בניגוד למקומות אחרים, תהליך הארגון מונע מהדוחק מלהפוך למאבק ישראלי קלאסי של הידחפויות מהסוג של 'אני הייתי ראשון'. ברור לכל אדם מתי תורו בכל איזור, והחוויה היתה מאוד נעימה ללפלף שונא-הידחפויות שכמותי. באופן כללי, קשה שלא להתרשם לטובה מהאווירה ומהשירות אשר בהחלט מנסה לספק את רצון הלקוח, ניכרת אדיבות ומאמץ לשתף פעולה. יש סלטים טריים בשפע. כמות סבירה של בשר (אך לא נדיבה מדי, יש לציין), וכנראה כדי לאזן מושפעת על הלקוח כמות גדולה מאוד של צ'יפס שניתנת ללא תשלום נוסף.

ומה השורה התחתונה? הטעם טוב ולטעמי בהחלט מצדיק ביקור במקום, אם כבר אתם באיזור.

הנתונים היבשים

המקום: רחוב נחלת יצחק 7, תל אביב

גודל המנות: סביר.

הסלטים: טריים וטובים.

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: כאמור, בשעת צהריים עמוסה מאוד השירות היה נינוח ואדיב ונעים מאוד.

האם עדיף לשבת או לקחת: יש איזור ישיבה מאוד נוח.עם זאת, מאחר ובתל-אביב עסקינן, העיר מציעה מגוון חלופות שאולי יהיו נעימות יותר. להרפתקנים שבינינו הקצרים יחסית בזמן אפשר להציע גם את מתחם מפעל מגן המיתולוגי של תע"ש, השוכן לו לא רחוק והוא עדיין נטוש ומוזנח.

יוקר המחיה: 29 ש"ח (מעט מתחת למדד השווארמה הכלל ארצי)