שווארמה אלוואכד (פוסט המשך לביקור בנצרת)

יצאנו ממסעדת אל-טאבון והנחנו לרגלינו להוביל אותנו ברחוב פאולוס השישי,

רחובה הראשי של נצרת.

רחוב זה נקרא על שמו של האפיפיור פאולוס השישי, אשר ביקר בעיר בשנת 1964, והיה למנהיג העולם הנוצרי-קתולי הראשון שביקר בישראל  (המגזין LIFE של אותה תקופה כינה "ביקור שהסעיר את העולם"). פאולוס השישי היה דמות מורכבת ושנויה במחלוקת. מצד אחד פתח את הוותיקן אל העולם, והיה האפיפיור הראשון שביקר בכל חמשת היבשות. מצד שני עומדות כנגדו טענות על התנהלותו בזמן מלחמת העולם השניה, כיד ימינו של פיוס השנים-עשר, האפיפיור המכהן באותה תקופה, וכן על עמדתו בנושא אמצעי-מניעה. מה שמראה לנו כי למאורעות היסטוריים כמו גם לאוכל טוב, יש לעיתים פרשנויות רבות וטעמים וסגנונות מגוונים. אנשים שונים יכולים להביט בצורה שונה על אותו מאכל או מאורע 

במורד הרחוב צדו עינינו את גלגל השווארמה המזמין של שווארמה אלוואכד. אמנם היא לא בעלת יחוס משפחתי ומוניטין מפוארים כמו מסעדת אל-טאבון, אך לכל הדעות השווארמה שלה מכבדת אותה...מאוד. מדובר בשווארמת הודו משובחת עם תיבול נהדר וארומה נעימה של אגוז מוסקט אשר כמותה לא טעמנו.

 
אז מי טובה יותר, תשאלו? תשובה חד משמעית לכך לא נוכל לספק, ואולי טוב שכך. מצד אחד, הטיבול הייחודי והנפלא של אלוואכד שבה את ליבנו. מצד שני, אנחנו התחברנו יותר לצלייה ולמרקם השווארמה של אל-טאבון. מצד שלישי, בסמוך לשווארמה אלוואכד, נמצא מוסד קולינרי נצרתי אחר, ממתקי אחמד מחרום, דבר ששימח אותנו מאוד, בתור חובבי קינוחים בסוף הארוחה. בכלל, כאן המקום להזכיר, כי נצרת היא בירה של ממתקים מזרחיים ושווארמות נהדרות. אל-טאבון ואלוואכד הן רק טעימה ראשונה מהן בבלוג זה, כולנו תקווה למצוא שוב תירוצים לרוב לעלות אליה ולבחון את שלל שווארמיות העיר. דבר אחד כן נרשה לעצמנו לומר בפסקנות, איננו יודעים אם המסעדות הללו כבר עמדו על תילן בעת ביקור האפיפיור בנצרת לפני כיובל שנים. אך אם היו קיימות, היה וודאי מבקש הוד קדושתו מנה שווארמה, כדי להשיב את נפשו מתלאות המסע.

 

 הנתונים היבשים:  

פלאפל ושווארמה אלוואכד

טלפון: 04-6001556

המקום: רח' פאולוס השישי 88, נצרת 

הצג מפה גדולה יותר

גודל המנות: גודל הפיתות צנום משהו, אך סביר בסה"כ

הסלטים: תלאות היום ניכרו עליהם (כנראה בגלל שעת הערב המאוחרת)

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: נינוח אך אדיב מאוד

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת אך עדיף לקחת ולשבת באחת משכיות החמדה של העיר

יוקר המחיה: 24 ש"ח למנה בפיתה (זול בהחלט בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי), נכון לזמן כתיבת הפוסט.

 

אל-טאבון בנצרת

במלאת 12 ירחים לבלוג זה, האם יש דרך טובה יותר לחגוג יום-הולדת לבלוג העוסק בשווארמה, עבור חובבי שווארמה החיים בארצנו, מאשר לצאת ולנסוע לעיר הנחשבת בעיני רבים כבירת השווארמה של ישראל ?

 במחשבות אלו בלבנו, יצאנו לנו, קבוצת כותבי בלוג נמרצים -

• בליבנו שמחה על מלאת שנה לבלוג,
• בביטננו רעב-הציפיה לקראת ארוחת-הערב 
• ובלשוננו ערגה לשווארמה איכותית של ממש.

ולפני שיתלוננו הדקדקנים שבין קוראינו-

• כן, התזמון של נסיעה לנצרת, בימים שאחרי חג המולד ולפני ראש-השנה האזרחית הקרב ובא, לא היה מקרי. זוהי תקופה בה העיר יפה ומקושטת עד מאוד, שוקקת תיירים, ונעים במיוחד לבקר בה. 
• כן, אנחנו יודעים שרוב החוקרים כיום מאמינים שזמן חג המולד הוא לא מועד יום-ההולדת האמיתי של האיש ההוא מנצרת,  וכי מועד החג נבחר, ככל הנראה, כדי להקל על הנצרות, דת שיווקית שכמותה, להתחבב על חובבי חגי דצמבר הבולטים של אותה התקופה - חג סול אינקוויטוס (יום היפוך החורף), ואולי מה שהיה גדול חגי האימפריה הרומית של אותו הזמן בו חדלה הנצרות מלהיות דת נרדפת - הסטורנליה.
• כן, אנחנו גם זוכרים שחג המולד הוא כמובן לא החג היחיד הנחגג לו בדצמבר. חנוכה של היהודים גם הוא לא לבד בקלחת חגי החורף הנחגגים בקרב האנושות. 

המגיע לנצרת בשעות הערב,  צריך לזכור שלא כל שכיות-החמדה השווארמיות הפועלות בה פתוחות. מבין מוסדותיה של נצרת הפעילים לאחר רדת-החשכה, בחרנו לשים פעמינו אל מסעדת אל-טאבון.

אל-טאבון היא מסעדה נצרתית ותיקה (בבעלות משפחת עבאס, משפחה שמסעדות רבות בבעלות בניה ושמבין בניה זכה לפרסום פופולרי במיוחד השף חוסאם עבאס). בתפריט מציעים מטעמים רבים ועתירי מוניטין מהמטבח הפלסטיני, אבל אנחנו הגענו בשביל השווארמה, ורק בשבילה, לאכזבתו של המלצר שהצליח לפתות אותנו להתיישב ליד שולחן, אך נכשל בהסחת-דעתנו ממטרת-המסע.

והשווארמה ? שווארמת עגל מעולה, מתובלת בצורה נהדרת, עשירה ועמוקה, בה לא נתקלנו במקומות אחרים. מין שוואררמה  הגורמת לו לסועד לרצות רק עוד ועוד. כה טוב הוא טעמה עד כי נוצר קונצנזוס בין הסועדים כי בפעם הבאה ניקח לנו במנתנו רק פיתה ובשר-שווארמה, ותו -לאו.
בהחלט מן השווארמות המצדיקות עלייה לרגל.

אם כבר מבקרים בנצרת בשעות הערב, כדאי להציץ בסימן ההיכר הידוע ביותר של העיר - כנסיית הבשורה.

ואם כבר מבקרים בנצרת בזמן חג המולד, הצצנו גם בכיכר המעיין שליד כנסיית גבריאל הקדוש, והתרשמנו מהמראות היפים שבעיר השלווה הזו.

הנתונים היבשים:

המקום: רח' פאולוס השישי 103, נצרת.


הצג מפה גדולה יותר

גודל המנות: נדיבות.

הסלטים: סבירים וטובים.

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: אדיב וחביב מאוד, אך לפחות בשעת הערב בה ביקרנו, השירות לא היה מהזריזים ביותר. לנצרת קצב משלה.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר בהחלט לשבת במסעדה ואפשר בהחלט לקחת למרחבי העיר הקורצים.

יוקר המחיה: 24 ש"ח למנה בפיתה (זול בהחלט בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי), נכון לזמן כתיבת הפוסט.

סליחה איפה זה שווארמה לוסקי?

איפה יש מקום טוב לאכול בנהריה? שאלתי את אחותי, כאשר הייתי צריך להגיע לעיר הצפונית. אחותי, שהייתה תושבת קיבוץ גשר הזיו (הממוקם סמוך מאוד לשם), השיבה ללא היסוס "לך לשווארמה לוסקי, במרכז נהריה ליד העירייה קשה לפספס את זה" אך אבוי ו"במרכז נהריה ליד העירייה" מתקיימת תופעה דומה לזו של אבו-גוש, בה לכל חומוסיה שניה קוראים "אבו-שוקרי". "ליד העירייה בנהריה" מסתבר, יש לפחות שלוש מסעדות שווארמה אשר משתמשות  במילה "לוסקי" בצירוף זה או אחר. למי מהם לכל הרוחות התכוונה אחותי בהמלצתה? שאלתי את עצמי בתסכול ורעב הולך ומתגבר לאחר יום ארוך בנהריה.

עודני עומד ומתלבט, ופתאום קרה דבר, אשר נראה לי שיהודים מאמינים היו מכנים אותו "ישועת השם כהרף עין", עלה באפי ריח נפלא, ריח מעורר תאבון ומגרה בלוטות טעם של שווארמה איכותית; ריח אשר כל המריח אותו יחוש מיד שכך אמורה להריח שווארמה. וכך הובילני אפי אל "סטקיית האחים לוסקי" אשר נמצאה מאחורי גבי ומצידו השני של רחוב הגעתון ביחס להיכן שעמדתי.

מדובר בשווארמת פרגית עסיסית וייתכן שהריחנית ביותר שאכלתי, ריח זה, כאשר הבטן מודיעה בלי כחל ושרק שהגיע הזמן לאכול משהו, יכול אף להיות משכר. לבטח שווארמה ששווה להגיע אליה במיוחד אם נמצאים בנהריה, או למשל לשלבה כמקום לאכול בו בדרך אל או מטיול לראש הנקרה (הנמצא כ – 15/20 דקות נסיעה משם).

שווארמה של "סטקיית האחים לוסקי" לך בעקבות הריח... 

            

 
הנתונים היבשים:

המקום: סטקיית האחים לוסקי - שדרות הגעתון 20, נהריה

הצג מפה גדולה יותר

גודל המנות: סביר

הסלטים: טריים וטעימים

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: היחס אדיב עם זאת לא ביקרתי בזמן עומס

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר בהחלט לשבת, אך עדיף לדעתי לקחת ולאכול על הטיילת הנאה
                                   של נהריה אשר נמצאת בקצהו העליון של רחוב הגעתון  

יוקר המחיה: 29 ש"ח למנה בפיתה (מעט יקר בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי), נכון לזמן
                 כתיבת הפוסט.

כתר המזרח בתל-אביב

בעודי הולך לי  ברחוב אבן-גבירול  בת"א לקראת צהריים

חשתי לפתע שבטני קוראת קריאת-מחאה. התבוננתי סביבי ונזכרתי שבצדו השני של הרחוב שוכן לו מוסד קולינארי שוורמאי ידוע ורב-מסורת.

חציתי את הכביש בזהירות ובבטחה, בהתאם להנחיות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, וניצבתי על פתחה של מסעדת כתר המזרח.

כתר המזרח היא מסעדה ותיקה, רבת מוניטין והיצע, אבל אני הגעתי אליה בעניין אחד ויחיד: השווארמה.

והשווארמה המוגשת במקום היא מעולה. תבלון מעניין ונוגע לחיך ולבטן. טעם מיוחד שכזה, מהסוג המאפשר לך לאכול את השווארמה גם ללא כל תוספת שהיא, אבל ההתלבטות קשה כי הסלטים במקום טריים וטעימים והחמוצים מעולים וממכרים. בהחלט דוגמא חיובית לכלל "איש הישר בעיניו יעשה".

מדובר בחברה של כבוד בליגת-העל של שווארמות-ישראל, ובמקום שבהחלט מצדיק סטייה מהדרך לשם הביקור בו.

הערה למחפשים את מזונם המהיר בשעות הערב המאוחרות: בדומה למסעדות מזרחיות אחרות מסוגה, כתר המזרח נסגרת מוקדם. אחרי 20:00 בד"כ אין עם מי לדבר.

הנתונים היבשים:

המקום: רח' אבן גבירול 115 בתל-אביב

הצג מפה גדולה יותר

 גודל המנות: נדיבות.

הסלטים: מגוונים, טריים וטעימים

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: אדיב וזריז.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר בהחלט לשבת, אבל בתל-אביב יש כל-כך הרבה אפשרויות אחרות.

יוקר המחיה: 29 ש"ח למנה בפיתה (מעט יקר בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי), נכון לזמן כתיבת הפוסט.

כיפה אדומה ברעננה

אי שם בלב רעננה ניצבת לה שווארמה בעלת השם עתיר הפוטנציאל "כיפה אדומה".
כן, אותו השם כמו הדמות המיתית של הילדות שמשמשת כאזהרה לילדות מתבגרות כבר מאות בשנים. כמו המינוח להתנקשות מתוכננת במסווה של פגישת ידידות תמימה בעולם התחתון (למי שלא מכיר, השימוש הלשוני הנכון במונח 'כיפה אדומה' בהקשר הזה הוא: ברוטוס ולונגינוס עשו כיפה אדומה ליוליוס קיסר).

ועכשיו - גם שווארמה איכותית באיזור השרון.

כיפה אדומה היא מסעדה לכל דבר ועניין המציעה למבקריה מרחב נעים ומרווח שבו מסכי טלוויזיה גדולים, המאפשרים לסועדים לענג את רוחם בצפיה באירועי ספורט איכותיים.

חרף ההיצע המגוון, כרגיל, אני התעניינתי רק במלכת המזונות המהירים, וזו המוגשת בכיפה אדומה היא בהחלט שווארמה ראויה, מתובלת בעדינות, מוגשת בלוויית סלטים חביבים, במנות משביעות.

בהחלט שווה ביקור, לכל מי שעובר באיזור.

הנתונים היבשים:
המקום: אחוזה 87, רעננה


הצג מפה גדולה יותר

גודל המנות: נדיבות מאוד

הסלטים: סבירים בהחלט

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: נעים, אדיב ויסודי להפליא.

האם עדיף לשבת או לקחת: נעים לשבת.

יוקר המחיה: 29 ש"ח למנה בפיתה (טיפונת יקר בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי), נכון לזמן כתיבת הפוסט.

שווארמה תנעמי בכפר-סבא

אי-שם ליד הכניסה לכפר-סבא מסתתרת לה שווארמיה-פלאפליה בשם תנעמי. הנוסע ברחובות הראשיים של העיר לא ישים לב אליה, וגם מי שעובר דרך רחוב ששת-הימים לא תמיד יראה את השלט בשל חבריו הגדולים ממנו. אך אל תתנו לצניעות לבלבל אתכם - בהחלט מדובר במקום מאכל ראוי לתשומת-לבם של העוברים ושבים.

מדובר בשווארמת עוף מעניינת וטעימה והתבלון שלה הולך נהדר עם צ'יפס וסלטים. ולא - לא כדאי לוותר על הצ'יפס של המקום - עגולים ומתובלים באופן שקורא לעוד.

ריח הצ'יפס שכנע אותי לבקש שקית בצד, ועודני ממתין למנת השווארמה ההולכת ומתארגנת לה, שמתי לב לריחו של הפלאפל, וביקשתי כדור או שניים לשקית הצ'יפס. בדיעבד, למרות שהשווארמה טובה בהחלט, דווקא הפלאפל הותיר עליי את חותמו. מדובר בפלאפל עסיסי, עמוק ומעט חריף (15 ש"ח למנה).

כך או כך - שווארמה או פלאפל - בהחלט מדובר באפשרות ראויה לארוחה אם עוברים באיזור והבטן נדבקת לגב.

הנתונים היבשים:

המקום:  ששת הימים 53, כפר סבא

הצג מפה גדולה יותר


גודל המנות: משביע

הסלטים: סבירים

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: אדיבים ומנומסים.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר כך או כך.

יוקר המחיה: 25 ש"ח למנה בפיתה (זול במעט בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי), נכון לזמן כתיבת הפוסט

אלוף השווארמה והפלאפל בחדרה

בתור חובב-שווארמה, אני נמנע על פי רוב ממקומות שקושרים לעצמם כתרים שכן לטעמי את תארי המלכות, האליפות, הקיסרות או דוגמנות-העל צריכים הלקוחות להעניק, ולא האדם לעצמו (והרי שלמה המלך כבר אמר יהללך זר ולא פיך וגם חז"ל סברו שאין הנחתום מעיד על עיסתו).

ובכל זאת, צירוף נסיבות הביא אותי בעודי רעב אל מרכז חדרה, נפשי חשקה לה בשווארמה ומול עיני נגלתה לה שווארמיה הנושאת את השם "אלוף השווארמה והפלאפל".

יש להודות שכובע השף השובבי מעל האות ל' במילה אלוף הפחיתה מעט מחשדי, אבל בטני עשתה את רוב עבודת-השכנוע, וכך מצאתי עצמי מתגבר על גישתי הספקנית ומנסה את השווארמה של האלוף מחדרה. לשמחתי הניסיון היה מוצדק וערב לחכי מאוד.

לטעמי מדובר בשווארמיה שיש לה מקום של כבוד בליגת-העל של שווארמות-ארצנו עם שווארמת-הודו מתובלת בתחכום מעודן עם חריפות קלה, המוגשת בנדיבות לצד סלטים נהדרים בשירות שהוא אדיב ונעים כאחת.

יש להעיר שבמקום מכינים גם פלאפל, אך לא ניסיתי, ומן הראוי להזכיר לחובבי הפלאפל שבינינו כי במרחק הליכה עומד לו סניף של פלאפל מוסא.

עוד נזכיר למי שבמקרה הגיע לו לחדרה, כי לא רחוק משם, ברחוב הגיבורים, ניצב לו בית הכנסת הגדול של חדרה, שגם אם אינו בין עשרת בתי-הכנסת היפים בישראל, הוא בהחלט מבנה בעל היסטוריה מעניינת המצדיק מבט,

ולצדו אפשר לראות גם את שרידי החאן של חדרה.

הנתונים היבשים:

המקום:  הנשיא וייצמן 59, חדרה (פינת רחוב הגיבורים).


הצג מפה גדולה יותר

גודל המנות: משביע

הסלטים: טריים מאוד ואיכותיים

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: אדיבים, חביבים ויעילים.

האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת, אבל לטעמי עדיף לקחת.

יוקר המחיה: 26 ש"ח למנה בפיתה (בהחלט בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי), נכון לזמן כתיבת הפוסט

בארץ הטאבונים

מקבץ המזללות בדרך רמתיים פינת דרך מגדיאל בהוד השרון, הוא כנראה אחד מריכוזי המאכל הגדולים ביותר בישראל בהם נהוג לכלול בשם המקום את המילה "טאבון".

הודות לכתבה של גיל להב בYNET שמעתי שכדאי לנסות את המקום, התגברתי על הרתיעה הראשונית מאנפלציית-הטאבונים, ושמחתי להיפגש עם אחת השווארמות הטובות באיזור המרכז, ולדעתי השווארמה הטובה באיזור השרון, המוגשת במסעדת הטאבון של חיים.

מדובר במנת שווארמת הודו עדינה ומתובלת לתפארת (יש גם שיפוד שווארמת עגל המסתובב לו, למעדיפים) המלווה בצ'יפס נהדר ובסלטים טריים וטעימים, המוגשים בשירות מנומס יעיל ונעים. המקום מסעדה לכל דבר כך שאפשר להביא גם חברים וחברות הסולדים ממלכת המזונות המהירים. לא להתבלבל עם אחד הטאבונים האחרים, ובעיקר לא עם 'הטאבון' הצמוד (בו מוגש רק פלאפל. אומנם פלאפל טרי ב-12 ש"ח, בשירות עצמי טוטאלי למדי, על ידי מוכר חביב ביותר) שכן מדובר בליגות שונות, וחביבותו הכוללת של הטאבון לא הותירה רושם מספיק לגרום לפקעות הטעם בלשוני לשנות את עקביותן ושאיפתן לעוד ועוד מהשווארמה של הטאבון של חיים...

נתונים יבשים:המקום: הוד השרון, דרך רמתיים 84

גודל המנות: משביע ונדיב.

הסלטים: טובים וטעימים בעיניי.

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: מנומסים, יעילים ונעימים.

האם עדיף לשבת או לקחת: המקום מספק מרחב ישיבה נעים בהחלט.

יוקר המחיה: פחות נמוך ממדד יוקר-השווארמה הכלל-ארצי. עלות מנה בפיתה נכון לזמן כתיבת הפוסט היא 25 ש"ח.

הצד היווני של השווארמה

כבר כתבנו כאן בעבר שהשווארמה פנים רבות לה ומספר חבלי ארץ טוענים כי הם ורק הם המקור למאכל הפופולארי, לא זו אף זו הוויכוחים נסובים גם סביב מקורו של אחד מכלי הקיבול הנפוצים ביותר בו מוגשת שווארמה בדרך כלל – הפיתה, אשר מקורה הוא כנראה יווני. לכן שמחתי  לגלות את ניקוס גאליס בנמל ת"א, מקום אשר מכין סופלאקי – שיפודים יווניים, וכמובן את מנת הדגל שלו, גירוס - שווארמה יוונית גאה.

בשונה מרוב שווארמיות ארצנו, בהם שיפוד השווארמה מונח ומסתובב בינות לגופי חימום חשמליים הצולים אותו; אצל ניקוס גאליס גורסים כי עליו להיות מונח לרוחב מעל לגריל פחמים ובתוך מתקן אשר מאפשר את העלאתו והורדתו של השיפוד מעל הגריל כדי לשלוט בטמפרטורת הצליה. אך ההבדלים אינם מסתיימים כאן וניכרים גם בלאפה ובתוספות; הלאפה היוונית נמשחת בשמן זית וניצלת קלות על הגריל, לפני שהיא ממולאת בגירוס; ואילו התוספות כוללות ציזיקי ורוטב מלימונים כבושים כמו גם טחינה, רוטב פיקנטי מעגבניות טריות, בצל סגול וחסה.

כדרכי רציתי לקבל את החוויה היוונית המלאה, לכן הזמנתי מנה של גירוס בלאפה עם תוספת ציזיקי, רוטב לימונים כבושים, סלסת עגבניות טריות ובצל סגול (שומרי הכשרות יוכלו להמיר את הציזיקי בטחינה). לאחר הנגיסה הראשונה עלתה בי הכרה - שווארמה יודעת לדבר יוונית נפלא... השווארמה העשויה מבשר טלה והודו הייתה עדינה ועסיסית; כאשר הלאפה, שנצרבה קלות בשמן זית על הגריל, תרמה לעסיסיותו של הבשר והייתה פריכה במידה אך לא יבשה; הציזיקי, רוטב הלימון הכבוש, סלסת העגבניות והבצל הסגול הוסיפו למנה פיקנטיות ורעננות נעימה.

בניקוס גאליס ניכרת ההשקעה בחוויה היוונית, הלאפות מיובאות מיוון, מי שמעוניין בכך יכול ללגום אוזו עם ארוחתו ועיצוב המסעדה בצבעי כחול לבן עם כסאות עץ וקש משרים אווירה של מסעדת רחוב אוטנטית באיי יוון, אך מבחינתי יש למסעדה מעלה חשובה מאלו – כמה שווארמיות בארצנו יכולות להתהדר בכך שהן בקו ראשון לים?  

יאסו ניקוס !

הערת הבהרה:
כפי שהעיר דן ובצדק, למקום שמגיש גירוס עם יוגורט אין ולא יכולה להיות תעודת כשרות. לכן מאחר שלא הבהרתי זאת מספיק: 
לספולאקי בר - ניקוס גאליס אין תעודת כשרות ! אך למי שהעדרה של תעודת כשרות לא מפריעה לו, ובכל זאת לא מעוניין לערב בשר וחלב קיימת האפשרות להוסיף טחינה כתוספת במקום ציזיקי למנות המצויינות המוגשות שם.

הנתונים היבשים:

המקום: ניקוס גאליס  סופלאקי בר- התערוכה 3 , תל-אביב (נמל תל אביב מול אגדיר הוטל)
           תצוגת google streetview: (התמונה צולמה לפני שניקוס גאליס נפתח)
           אתר: http://www.rol.co.il/sites/nikosgalis/

זהות השווארמה:  שווארמת טלה הודו מעורבת, מתובלת בעדינות.

גודל המנות: המנה הגדולה סבירה, הקטנה מתאימה לילדים במקרה הטוב

הסלטים: טובים

היחס ללקוחות: אדיב ונינוח 

האם עדיף לשבת או לקחת: לשבת ועדיף בחוץ  - שווארמה + נוף לים כל מילה נוספת מיותרת מבחינתי

יוקר המחיה: יקר ביחס למדד השווארמה הכלל ארצי: 29 ש"ח למנת גירוס קטנה, 37 ש"ח למנה גירוס גדולה
                  נכון לזמן כתיבת הפוסט.

שתיהן מאותו הכפר

מעטים זוכרים כי השיר שנתן השראה לכותרת הפוסט, "אנחנו שנינו מאותו הכפר" אומנם נכתב כשיר זכרון, אבל בזמן בו הוא נכתב, שתי הדמויות שנתנו לו השראה בידידותן - זאב עמית ויוסף רגב - היו בחיים. ידידותם המופלאה נשאה חן בעיני המשוררת, אבל מסיבותיה היא היא בחרה לכתוב את השיר על ידידותם כשיר זכרון. שנים אחר-כך, במלחמת יום-הכיפורים, נפל זאב עמית והחיים החרו החזיקו אחרי האמנות. השיר נתפש על ידי מבקרי-השירה בתור דוגמא מופתית לאיפוק ולשתיקה הנוגעים בחוויית השכול. ישראל, כידוע לכולנו, בחרה לציין את זיכרון חללי מערכות-ישראל בסמוך ליום העצמאות, וכך איפוק, עצב ושמחה נכרכים להם יחדיו, והחיבור של הפרצוף המחייך והדומע הוא חלק משמעותי של המהות הישראלית. במלאת 45 שנה למלחמת ששת-הימים (על פי התאריך העברי), על מוראותיה ונפלאותיה של אותה המלחמה ותוך שאנו חיים עם מורשתה, גם בלוג של אוכל צריך להרים את דגלו ולכבד את הארץ הקולינארית בתוכה הוא שוכן.

ואם לכבד את קולינאריית הארץ (זו הקטנטונת שגם פלאיה הלא-קולינאריים עוד לא תמו), היש דרך ראויה יותר מהשוואת שתי שווארמיות שמוצאן מאותו הכפר ?

בלב כפר-סבא, משני צדדיו של רחוב וייצמן, בסמוך לתחנה המרכזית של העיר, ניצבות זו מול זו שתי שווארמיות ותיקות: "תפארת השווארמה והפלאפל", ו"השווארמה שלי בכפר". שתי שווארמיות ראויות שהתחרות ביניהן מגדילה את כבוד השווארמה ומשמחת את לב וחך סועדיהן.

ההשוואה בין השתיים היא מעניינת, שכן תפארת השווארמה דוגלת בשווארמה עדינה מאוד בעוד ששווארמת הכפר דוגלת בשווארמה מתובלת מאוד, מה שמאפשר לכל אחד מחובבי-השווארמה העוברים בסביבה לבחור שווארמה כטוב לבו.

אישית, בין השתיים, אני מעדיף את תפארת השווארמה העסיסית והעדינה. אליה וקוץ בה, התוספות והסלטים של שווארמת הכפר עדיפים בעיני הרבה יותר על אלה של התפארת. לכן כשאני רעב באמת, אני קונה מנה פה ומנה פה, ואיני יוצא חסר....  עוד ראוי להעיר שבשעות העומס, על סמך נסיוני, שווארמה בכפר מתפקדת טוב יותר מאשר תפארת השווארמה, כך שאם אני מגיע ורואה עומס בשתיהן, אני מעדיף את הראשונה. עוד יש לציין כי בשני המקומות אפשר לשבת, אבל בהתחשב בכך ששני מקומות נעימים לישיבה - חלקו הדרומי של פארק כפר סבא וקטע משביל הראשונים הסמוך לעירייה, שניהם קרובים מאוד - לדעתי עדיף לקחת.

בעולם מושלם, היו מתאחדות השתיים, השיפודים היו מתגלגלים בשמחה זה לצד זה, והיצע הסלטים המשותף היה קורץ אפילו לגדולי הצמחונים. בעולם שלנו, הפחות מושלם, חייב הסועד (שאינו רעב במיוחד) לבחור. אבל הבחירה, יש לומר, היא בין שני מקומות ראויים ביותר.


הנתונים היבשים


תפארת השווארמה והפלאפל
המקום: רח' וייצמן 147, כפר סבא.
זהות השווארמה:  שווארמת הודו, מתובלת בעדינות.
גודל המנות: גדולות ונדיבות.
הסלטים: סבירים.
היחס ללקוחות: השירות מהיר ואדיב, למעט בשעות העומס.
האם עדיף לשבת או לקחת: יש מקומות ישיבה סבירים, אבל לטעמי עדיף לקחת.
יוקר המחיה: בהחלט בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי: 28 ש"ח למנה בפיתה, נכון לזמן כתיבת הפוסט.




השווארמה שלי בכפר 
המקום: רח' וייצמן 158, כפר סבא

זהות השווארמה:  שווארמת הודו, מתובלת מאוד.
גודל המנות: גדולות ונדיבות.
הסלטים: מצויינים.
היחס ללקוחות: השירות מהיר ואדיב.
האם עדיף לשבת או לקחת: יש מקומות ישיבה נוחים, אבל לטעמי עדיף לקחת.
יוקר המחיה: בהחלט בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי: 28 ש"ח למנה בפיתה, נכון לזמן כתיבת הפוסט.

פונדק איילון - נחמה בתחנת הדלק

ביקור בבית החולים אף אינו דבר נחמד שעושים מרצון; לכן כאשר אנחנו כבר שם, בין אם כחולים או כמבקרים של יקירנו, אנחנו (לפחות אני...) מחפשים לנו כל מיני נחמות כאלו ואחרות שינעימו עד כמה שאפשר את שהותנו הכפויה שם - שהצוות יהיה נחמד, שהמבנה יהיה חדש ומרווח או לפחות שישכיח מאיתנו קצת את אווירת בית החולים, וגם (או אולי בעיקר?) אוכל טוב הוא אחת מהנחמות הללו. לאחרונה יצא לי לבקר בן משפחה חולה בביה"ח בילינסון בפ"ת (המרכז הרפואי רבין בשמו הרשמי).

לאחר הביקור חיפשתי משהו לאכול, ונכנסתי לסניף הפתח-תקוואי של סטקיית "פונדק איילון", הנמצא לא רחוק מהכניסה הראשית של בית החולים בתחנת הדלק. הזמנתי מנת שיפוד פרגית בפיתה שהייתה מצויינת, עסיסית ומטובלת כראוי בצרוף סלטים טריים (אם כי לא נדיבה במיוחד לצערי). בסניף בפתח תקווה יש גם טאבון לאפיית לאפות (אם הייתי עירני יותר גם אני הייתי מזמין לאפה), אכן טוב לדעת שיש עוד מי ששומר על הגחלת.

"פונדק איילון" הוא אחד השרידים האחרונים לנוף הקולינרי של ישראל של שנות ה - 70 וה - 80 של המאה הקודמת; כאשר היו בה בעיקר "סטקיות" ופחות "מסעדות בשרים". דוגמאות ראויות אחרות מהתקופה ההיא הן "לויקו מושיקו" בצומת גלילות, אשר כנראה נמצאת על ערש דווי ובכל מקרה כבר אינה משמרת את עברה המפואר, ו"סטקיית הטייסים" בנתניה מנוחתה עדן.

מעבר לכביש נמצא "הקניון הגדול" של פתח תקווה וגשר מחבר אותו ישירות לביה"ח בילינסון. כך שלמי שאינו פתח-תקוואי או לחילופין אינו מבקר תכופות בביה"ח (חס וחלילה...מלח מים, מלח מים...) מאוד קל לפספס את פונדק איילון ולהמשיך לקניון.

אולי זו אחת הסיבות לכתיבת הרשומה הזו - כי לדעתי את האוכל בפונדק מנחם יותר מאשר בדוכני המזון האלמוניים של הקניון.


נתונים יבשים:

המקום:
פתח תקווה  - דנמרק 1 (בתחנת הדלק "דור אלון" בכניסה הראשית למרכז הרפואי "רבין")
תל אביב - יגאל אלון 108 (בתחנת הדלק "דלק")
תצוגת google streetview
אתר המסעדה: http://xn--4dbffctavzc2byb.com/ 

גודל המנות: המנה בפיתה צנומה כמעה, קחו שתיים אם אתם רעבים.

הסלטים:  טריים ודי מגוונים.

היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: אדיב ויעיל  (לא הייתי בשעות עומס)

האם עדיף לשבת או לקחת: עדיף לקחת, במסעדה אמנם נעים לשבת אך לדעתי יש מקומות נעימים יותר לאכול
                                   מאשר בתחנת דלק.

יוקר המחיה: 25 ש"ח לשיפוד פרגית בפיתה נכון לזמן כתיבת הפוסט, סביר ולא יותר מכך,
                 בהתחשב בכך שהמנה בפיתה אינה נדיבה. את התפריט המלא ניתן לראות כאן

הטורקים של נחלת בנימין

בשווארמה כמו בכל סוג אחר של אוכל יש אסכולות שונות לגבי חווית האכילה. 

יש את אלו המאמינים בחדשנות ושילוב ודוגמא מצויינת לכך היא השווארמה במלאווח; ויש את אלו הגורסים כי יש לשמור את החוויה אותנטית עד כמה שאפשר; ב"טורק לחמג'ון" דבקים באסכולה השניה. מבחינתי כל עוד יש יישומים איכותיים לכל אחת מהפילוסופיות הללו אני מקבל את שתיהן בשמחה.

בטורק לחמג'ון נתקלתי במסגרת עבודתי באזור נחלת בנימין כאשר חיפשתי לאכול משהו בצהריים, וכאן המילה "נתקלתי" היא בתרתי-משמע...פשוט נתקלתי בתור של האנשים הצובאים על פתח המסעדה. אך הצוות המפעיל את המסעדה התמודד עם העומס בצורה יעילה ואדיבה.

במסעדה הסתובבו להם בשמחה שלושה סוגי שווארמה – כבש, פרגית והודו, שלושתם עסיסיים טריים ומתובלים בצורה עדינה אשר לא מאפילה על טעמו המצוין של הבשר. בנוסף לכך הסלטים טריים והמבחר מגוון (לי אמנם חסרה האפשרות להוסיף גם יוגורט לקבלת החוויה הטורקית המלאה, שלצערי נמנעת במקומותינו משיקולי כשרות, אך זה רק אני).

אך השוס האמיתי הוא הלחמג'ון – לאפה אשר נאפית יחד מעט בשר כבש, עגבניות ומעט פטרוזיליה.
מבחינתי השילוב המושלם הוא שווארמה פרגית מגולגלת בלחמג'ון, בתוספת טחינה וסלט וזהו...כל המוסיף גורע...

ולסיום לקבלת חווית אוכל רחוב אורבנית מושלמת, מומלץ לקחת מנת שווארמה מטורק לחמג'ון
למצוא ספסל ראוי ומוצל בשדרות רוטשילד ולאכול תוך צפייה בעיר החולפת פניך...לא צריך יותר מזה...תאמינו לי..

טורק לחמג'ון בשעת ערב לקראת סגירה

הנתונים היבשים

המקום: נחלת בנימין 77 בתל-אביב,
           תצוגת google streetview 

זהות השווארמה:  שווארמת כבש, פרגית והודו עסיסיות ומטובלות בעדינות.

גודל המנות: גדולות.

הסלטים: מגוונים וטריים.

היחס ללקוחות: אדיב ויעיל גם בשעות הלחץ.

האם עדיף לשבת או לקחת: עדיף לקחת במיוחד בצהריים כאשר המסעדה עמוסה מאוד יותר נעים על ספסל בשדרות רוטשילד (מרחק כ- 4 דקות הליכה משם) 

יוקר המחיה: מחיר שווה לכל נפש בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי: בפיתה (22 שקלים), בלאפה (27 שקלים), בלחמג'ון (27 שקלים), בצלחת (35 שקלים).

שווארמה חג' כחיל ביפו

זקני יפו מספרים שמשפחת חג' כחיל היא יפואית כבר למעלה מ-120 שנה. בשלהי המאה ה-19 התפרנסה המשפחה מנהיגה בדיליז'אנסים, העגלות שהובילו נוסעים מיפו לירושלים וחזרה (העגלות החליפו את שיירות הגמלים, החמורים והפרדות לאחר סלילתה של דרך שהתאימה לעגלות בין הערים, אשר קיצרה את זמן הנסיעה ב-10 שעות).

הזמנים השתנו ועמם גם השתנו עיסוקי המשפחה. מאז שנות ה-70 עוסקת משפחת חג' כחיל באוכל, וכל מי שנסע ביפו לאורך השנים בוודאי שם לב כיצד אט-אט הולכות ומקבלות יותר ויותר חנויות ובתי-ממכר בשמן את השיוך לחג'-כחיל. תהליך התרחבותה של אימפריית חג'-כחיל הגיע עד כדי הצבת שלט מטעם המשפחה על גגו של הבנין ברחוב יפת 93 (בהצטלבות עם פינת רחוב עבודת ישראל ורחוב שבטי ישראל) המצהיר בגאון כי זהו "כיכר חג' כחיל". כמה בנינים ליד, ברחוב שבטי-ישראל 91 ביפו ניצבת מסעדת שיפודי חג' כחיל, חלק אינטגרלי מהאימפריה המשפחתית, ובתוכה מסתובבים להם בשמחה כמה שיפודי שווארמה.

למפגש עם הפרי המסתובב של אחד מהשיפודים האלה הגענו באחד האמשים, בשעת ערב מאוחרת, בעודנו משוטטים ותרים אחר מקום לאכול בו שווארמה של לילה.

כיכר חג' כחיל בשעת לילה

השירות היה אדיב, השווארמה טובה, והמקום נרשם כאפשרות ראויה לארוחה אם עוברים באיזור והבטן נדבקת לגב.

אחד המאפיינים של מקום מאכל ראוי לשמו הוא מיקום, והמיקום הספציפי הזה של שווארמת חג' כחיל (שיש לה גם סניף נוסף בכיכר השעון ביפו, אותו טרם ניסינו), נהנה מיתרון עצום על רוב שווארמיות ארצנו. לא הרחק ממנו נמצאים שני מרכזי עלייה לרגל יפואיים ששמם יצא למרחוק -

באותו צד של רחוב יפת,
במרחק הליכה קצרצרה
ממוקמת ממתקי מוטראן
(יפת 99)
תצוגת google streetview

וממש מהצד השני של הרחוב
ממוקמת גלידה אנדריי
(יפת 138).
תצוגת google streetview






העובדה שבמרחק נסיעה קצרה ממוקם פארק מדרון יפו, אחד הפארקים היפים בישראל עם נוף מהמם אל הים התיכון יוצרת אפשרות נ-ה-ד-רת לארוחה, קינוח וטיול כיפי או רומנטי (תלוי עם מי).

הנתונים היבשים
המקום: רחוב שבטי-ישראל 91 ביפו

זהות השווארמה:  שווארמת הודו עדינה וטובה (בשעת הערב המאוחרת עמדו ריקים שני שיפודים אחרים ומעליהם שלטים על עגל וכבש).

גודל המנות: סבירות.

הסלטים: סבירים וטריים.

היחס ללקוחות: מנומס ונעים .

האם עדיף לשבת או לקחת: נוח לשבת, אבל פארק מדרון יפו והים במרחק כמה דקות נסיעה...

יוקר המחיה: בהחלט בהתאם למדד השווארמה הכלל ארצי: 27 ש"ח למנה בפיתה, נכון לזמן כתיבת הפוסט.