יום שבת, 31 בדצמבר 2016

לסיכומה של שנה חמישית

אז מה היה לנו בשנת 2016? 

התחלתי את השנה עם הרהורים נוגים על אזהרות ארגון הבריאות העולמי לגבי צריכת בשר. למרבה השמחה, השנה השווארמאית המשיכה באופן אופטימי יותר, ובסיומה אפשר לשמוח על ביקורים ב-3 שווארמיות מעולות: 
היו גם מקומות חדשים אחרים שדגמתי אשר למרבה הצער לא נמצאו ראויים לאיזכור כאן בבלוג (כי כאן מתמקדים בחצי הכוס המלאה, זוכרים?)

למרבה השמחה, היו גם ביקורים במקומות ותיקים ומוכרים שכבר נכתב עליהם כאן בבלוג, אשר שמרו על עטרתם.

בסך הכל במבט על הפוסטים לסיכום השנה מאז היווסדו של הבלוג -
2012 (ביקור בנצרת שהניב שני פוסטים - על אל-טאבון ועל אלוואכד).
2013 פוסט של הסברים על מה שקרה ועל מה שלא נכתב
2014 פוסט שסיכם עוד שנה בה לא דווח הרבה , למעט דיון על שווארמה שניסתה לרבע את העיגול
2015 פוסט ששמח לסכם חזרה לפורמט של דיווחים ובהם גם דיווח על  הדרך בה משתפר דימוי אוכל הרחוב בעולם 

נדמה ש-2016 היא עוד אחת מאותן שנים בהן כדאי להתברך יותר על מה שנעשה מאשר להצטער על מה שלא. 

כפי שכתבתי גם בתום השנה הקודמת, מלאכת הבלוגיאדה הקולינארית , כשהיא נעשית על ידי יחידים שזה עבורם תחביב צדדי, היא עוד סוג של מסע של אלף מיל המתבצע בצעדים קטנים, ומה אפשר לעשות שרק על מעטים מהם באמת שווה לכתוב או לקרוא?

מי ייתן ש-2017 תהיה שנה טובה וטעימה לכולנו! 

יום חמישי, 6 באוקטובר 2016

שווארמה אמיל בחיפה

הנוסעים ברחוב אלנבי בחיפה יכולים להחמיץ בקלות את השווארמיה הקטנטנה המסתתרת שם. אחת הדוגמאות הטובות ביותר בעולם הקולינריה של המזון המהיר הישראלי, למקום קטן-מימדים שהוא ענק באיכותו. 


כוונתי לשווארמה אמיל בחיפה. מדובר באושיית שווארמה ישראלית ידועה שכבר לפני זמן רב היתה בתוכנית הביקורים של 'מחשבת השווארמה', עוד בימים הרחוקים ההם עת מערכת הבלוג מנתה מספר כותבים שהצדיק את לשון הרבים בה אני נוקט מעת לעת.

הסיבות לכך שהפוסט הזה לא זכה להיכתב עד עתה הן שונות ומשונות ויש בהן ללמד לא מעט על הדינמיקה של כתיבת בלוג כסוג של תיעוד של תחביב קולינרי. בפעם אחת הגענו מאוחר יותר משתכננו והופתענו לגלות שמדובר באחד מאותם המקומות הנסגרים להם בשעות הערב המוקדמות.
זה באמת לא נעים לראות שווארמה סגורה (שווארמה אמיל בשעות הערב המאוחרות)
 בפעם אחרת הביא ביקור מהעבודה את אחד מכותבי הבלוג אל המקום, אבל עניין רדף עניין והוא מעולם לא הגיע לכתיבת הפוסט המובטח. בפעם אחרת הביא אותי ביקור במכס אל אמיל, אבל הפוסט שתוכנן נועד להיות האחרון בסדרה, ולמרות שחלקיה נכתבו, אחרים נדחו מסיבות מערכתיות שבתפעול בלוגים אחרים, וכתוצאה, שוב ושוב, נדחה לו פוסט על מקום טוב מאוד, מסיבות שבדיעבד לא נראות מוצלחות במיוחד. אבל עם כניסתה של שנה חדשה, הצטרפו להן הנסיבות ואפשרו ביקור בחיפה, ואיתו כתיבת פוסט על מקום שמצדיק בהחלט לבלות בו עם מנת הבשר המעובד החודשית שלכם (בהתאם להמלצות משרד הבריאות)

כמו בהרבה מקומות קולינריים שהם כבר מזמן אינם סוד, גם לגבי שווארמה אמיל, החוויה מתחילה במסע אל היעד. המגיע אל כיכר אמיל חביבי צריך להתחיל בחיפוש מייגע אחרי מקום חניה. מדובר בחיפוש חניה באיזור שבכל שעות היום מזכיר בצפיפותו את תל-אביב בשעת ערב. אחרי כמה וכמה רונדלים סביב כיכר אמיל חביבי (שנקראה ב-2013 על שם הסופר המפורסם, שהיה גם עיתונאי, חבר הכנסת, פעיל ציבור ערבי-ישראל וחתן פרס ישראל) הבנתי שאני צריך להרחיב את מרחב חיפוש החניה. עודי מוצא חניה ברחוב צדדי צפוף, הרהרתי בכך שהדמיון בין שם הכיכר לשם השווארמיה עתיד לבלבל את הקהל ביום מן הימים. 

אחרי שהחניה סוף-סוף נמצאה צעדתי במרץ ונכנסתי אל המקום. עודי נכנס ותופש את מקומי בתור התרבותי והמנומס שניצב לו, שבתי והרהרתי במימדיו הפיזיים הקטנים של המקום. נדמה לי שזו השווארמיה הקטנה ביותר שראיתי בישראל. חלל אחד, ללא ההפרדה המקובלת בין השווארמה המסתובבת לבין הלקוחות. בהחלט תחושה של 'לשבת במטבח'. 

מבחר התוספות באמיל מוגבל (במוצהר) לטחינה, עמבה, עגבניה, בצל וחמוצים (יש האומרים שבמקור התוספות היו רק עגבניה, בצל וחמוצים וכי העמבה והטחינה נוספו רק לפני שנים ספורות). על פי יודעי ח"ן, מדובר בהשקפה אידיאולוגית של המקום. בראשית דרכי העדפתי, על פי השקפתי העקרונית, רק בשר, אבל ככל שהזמן חולף גיליתי שאני מעדיף את המנה 'עם הכל'. הפיתות טובות מאוד, הסלטים משתלבים בצורה מדוייקת ויפה עם השווארמה, והשווארמה? מעולה.

יש המדברים על השווארמה הזו במושגים הקשורים יותר לעולם החוויה הדתית. אני, כזכור, פחות מאמין בסוג השיח הזה על אוכל, אבל בהחלט מסכים שמדובר בשווארמת עגל (עם כבש) נהדרת. התבלון הוא עמוק,  עשיר ובכל זאת עדין. בזכותו כל נגיסה היא שמחה מחודשת. 

בהחלט מדובר בשווארמה ששווה לנסוע במיוחד בשבילה. 

הנתונים היבשים: 
גודל המנות: נדיבות מאוד. 
הסלטים: מגוון מוגבל מאוד של תוספות. כולן טריות וטובות. 
היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: מאוד נינוח, מפנק, נעים ואדיב. 
לשבת או לקחת: אם אחד השולחנות פנוי, אפשר לשבת ולהתבונן בתנועה בכיכר אמיל חביבי. אני מעדיף לנסוע אל אחד החופים היפים בהם בורכה חיפה. 
המחיר: 32 ש"ח למנה בפיתה (סביר בהחלט בהשוואה למדד השווארמה הכלל ארצי, נכון לכתיבת פוסט זה) 

יום חמישי, 21 באפריל 2016

שווארמה הכבש ה-15 בנתניה

פסח הממשמש ובא מביא עמו את העומס הבלתי-נמנע של ההכנות לחג.  בין יתר הערכויות, מוצא האדם עצמו מכתת רגליו כדי לקנות מתנות כאלה ואחרות לאהוביו.

הצורך לרכוש את משחק ה-xbox 360 המפורסם kinect star wars עמד בראש מעייניי. נכון,  מדובר במשחק שנמתחו עליו ביקורות לא מבוטלות. אבל על כף המאזניים עמדה מול הביקורות הפרספקטיבה של ילד השבוי בקסם עולם מלחמת הכוכבים של ג'ורג' לוקאס, והאפשרות להיות בגופך שלך אביר ג'דיי הלוחם ברשע הביאה להכרעה ברורה.

צורך לחוד ומימוש לחוד. הxbox live של מיקרוסופט לא עושה את החיים קלים עבור היושבים בציון (יש לציין שלא מדובר בגישה אנטישמית, ומיקרוסופט עושה את החיים קשים באופן דומה עבור רוב תושבי כדור הארץ היושבים מחוץ לצפון אמריקה). כך מצאתי עצמי מכתת רגליי בין חנויות משחקים כאלה ואחרות, שב ונחשף לקושי למצוא חנות משחקים איכותית. ולמרבה השמחה חנות המשחקים ג'נסיס אשר בנתניה התגלתה כנווה המדבר בו זכיתי לרכוש את המשחק עבור בני. 

כשיצאתי מהחנות עם המשחק באמתחתי, השעה היתה שעת-צהריים מוקדמת, שבהחלט הצדיקה לפעול פעולה לצורך שבירת הרעב. כך מצאתי עצמי משוטט ברחובה הראשי של נתניה, מהרהר באפשרויות הקולינריות בעודי מופתע קמעא נוכח הבניינים  המקושטים בגרפיטי. 





הביקור בנתניה עבור מתנת החג של בני השתלב היטב עם דיון משפחתי אחר. כבר חודשים רבים שאחי, חובב שווארמה לא-מבוטל, ממליץ לי על שווארמת הכבש ה-15 בנתניה, תוך שהוא טוען שמדובר בטובה שבשווארמיות איזור השרון הצפוני.  נדיר שאני מסכים עם אחי בסוגיות שווארמיות, ולכן לא מיהרתי, עד שהצטרפו להם המקרים יחדיו והביאוני עד הלום. 


להפתעתי ולשמחתי התברר שלמרות המלצתו של אחי, מדובר בשווארמה נהדרת. יש לציין שחרף הכבש שבשם המקום מדובר בשווארמה הודו.  אך מדובר בשווארמה איכותית, מתובלת היטב, חתוכה היטב, הממלאת בנדיבות רבה מאוד פיתה מעולה. בהחלט שווארמה המשמחת את החיך ואת הלב ומצדיקה סטיה מן הדרך. 

הנתונים היבשים: 
הכתובת: שדרות בנימין 2, נתניה (פינת הרצל 36)
גודל המנות: נדיבות מאוד.
הסלטים: טובים וטריים.
היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: הגעתי בשעת צהריים מוקדמת, עם עומס מסויים, והשירות היה אדיב ונינוח.
לשבת או לקחת: יש מקום  לשבת ולאכול בנוחות, וכך אפשר להתבונן ביצירות האמנות המקשטות את הבנינים הנתנייתיים אך אני העדפתי לקחת ולנסוע אל אחד החופים היפים בהם בורכה העיר נתניה.
המחיר: 25 ש"ח למנה בפיתה (זול בהשוואה למדד השווארמה הכלל-ארצי). 





יום שלישי, 1 במרץ 2016

שווארמה ג'מיל בהרצליה

שמעתי על שווארמה ג'מיל בהרצליה מחברים חובבי-שווארמה כבר לפני כמה וכמה שנים. אבל ההחלטה לבקר במקום גמלה בלבי רק אחרי שעיינתי בכתבה בה דווח על שוטרים שחנו במקום אסור, כדי שיוכלו לאכול בשווארמה ג'מיל. בכל זאת,
 שווארמה שהביאה את גורמי אכיפת-החוק שלנו אל ההתנהלות הזו, כנראה שווה משהו.

חייבים להודות - באמת לא פשוט למצוא חניה סמוך לשווארמה ג'מיל.



אבל מי שיוותר על השאיפה למצוא חניה ברחוב סוקולוב עצמו, וישוטט ברחובות הסמוכים (למשל: שדרות ח"ן וההמשך צפונה), לא יתקשה למצוא פתרון לרכבו. נכון, צריך ללכת ברגל חזרה, אבל כשמגיעים סוף סוף אל השווארמה עצמה - מגלים שהמאמץ אכן היה שווה. מתברר שאכן שווה להקשיב למשטרת ישראל בסוגיות קולינריות.


מדובר בשווארמה טעימה להפליא, עם מערכת תבלינים מעניינת ועריבה לחך, עם דומיננטיות קלה של הכורכום המשתלבת היטב עם חומוס וכרוב (שתעבוד היטב גם עם סלטים אחרים, כל עוד הסועד איננו סולד מהתבלים הצהוב הזה).
הסלטים היו מגוונים וטעימים והפיתות חמות, טריות ורכות. איכות השווארמה והפיתות כה טובה עד שלדעתי השווארמה אף יכולה להסתדר לבדה בפיתה.

בהחלט שווארמה המשמחת את לב סועדיה, אשר מצדיקה סטייה מהדרך.

הנתונים היבשים:
הכתובת: סוקולוב 20, הרצליה
גודל המנות: סביר בהחלט.
הסלטים: טריים וטעימים מאוד.
היחס ללקוחות בזמני עומס ובזמנים אחרים: הגעתי בשעות הצהריים המאוחרות, כך שלא היה עומס גדול. השירות היה אדיב ויעיל.
האם עדיף לשבת או לקחת: אפשר לשבת (יש גם סוגי מזונות אחרים), אבל לדעתי עדיף לקחת. הרצליה עיר יפה, ושדרות ח"ן הסמוכות מציעות מקום ישיבה נעים ונוח.
יוקר המחיה: 34 ש"ח למנה  בפיתה. מעט יקר יותר ממדד השווארמה הארצי.

יום שישי, 15 בינואר 2016

המלצות הWHO לגבי בשר מעובד והרהורים שווארמיים

בעצם, היינו אמורים לדבר על זה כבר לפני כמה חודשים, אבל דבר רדף דבר, ושנה חדשה הגיעה.

ובכל זאת: איך אפשר לזלול שווארמה בכל פה עם כל הידיעות המפחידות האלה ?

אז נכון, הידיעה שארגון הבריאות העולמי קבע כי אכילת בשר מעובד מעלה את הסיכון לחלות בסרטן לא היתה משמחת במיוחד.

גם כך חובב שווארמה צריך להתמודד עם שאלות כאלה ואחרות על דיאטה ושווארמה וכיצד הן מתיישבות יחד (קשה לעשות זאת כאשר פיתה, צ'יפס, חומוס ושאר ירקות מתעקשים להישאר בתמונה). ועכשיו החדשות המצערות האלה?

למרבה השמחה, בהקשר של הבשר המעובד, ארגון הבריאות העולמי בא לעזרם של חובבי השווארמה, ומיהר להודיע כי לא היתה כאן כוונה להנחות "להפסיק לגמרי לאכול בשר".
על פי ההבהרה -
  1. בשר הוא חשוב כי יש בו מרכיבי תזונה; 
  2. הוא איננו מסוכן כמו זיהום אוויר או סיגריות. 

אז מה עושים עם זה?
אם אתם חרדים לבריאותכם, ובאמת עושים משהו עם החרדה הזו, ההמלצה של משרד הבריאות שלנו היא ברורה:
  1. לצרוך לא יותר מ-1-2 מנות לחודש של בשר מעובד
  2. ולא יותר מ-1-2 מנות בשבוע של בשר לא מעובד.

מממ.... עצוב. נו טוב. מה אפשר לעשות.
אלה החיים המודרניים.
אם אתם לא אדם קדמון, ולא בוחרים בדיאטה הקרויה על שמו, ובוחרים להאמין לרציונל אותו מובילים חוקרי הרפואה, אין מנוס מהמסקנה - לא אוכלים יותר מ-1-2 מנות שווארמה בחודש.

אבל אם נאכל שווארמה רק פעם בחודש, אז כדאי לוודא שהיא תהיה באמת טובה, נכון ?
כלומר, נוכח המציאות החדשה, החשיבות של הכרות מקומות המזון האיכותי, הבאמת איכותי, רק עלתה.

בד בבד עם החשיבות הרבה של המלצות טובות, נוצרה בעיה לאלה המשתעשעים בכתיבתן. המשמעות המעשית של ההמלצות הבריאותיות האלה תביא אותנו, האוכלים והכותבים, להעדיף שווארמיות איכותיות שאנחנו כבר מכירים, על פני התנסויות חדשות. אחרת נימצא אוכלים ובוכים.
עכשיו לך ותמשיך לכתוב בלוג שווארמה עם המלצה שכזו.

אז אם יש דבר אחד וודאי שאפשר לחזות על סמך המלצות הWHO, זה שהתדירות הנמוכה יחסית של הדיווחים על מקומות חדשים כאן אצלנו בבלוג,  צפויה לרדת משמעותית בשנה הקרובה.
לרדת? שואלים קוראי הבלוג בתדהמה. האומנם יש ממה לרדת?
כן, נשיב בעצב.
ככה זה.
אל תאשימו אותנו.
תאשימו את החיים המודרניים.
ונאחל לכולנו רק בריאות.