לפעמים אדם מהרהר לו בשילובים מעניינים של מזון ולא יודע כי אחרים כבר מימשו את חלומותיו הורודים ועתירי-השומן.
רבים ממכריי שמעו אותי מזכיר במהלך השנים את שאיפתי לטעום שווארמה באופן מגוון יותר - בתוך בורקס, על פיצה ועל מלאווח, בין שאר הזיות.
לא רק דיברתי. אפילו העזתי לנסות קומבינציה של בורקס טורקי מוצלח במיוחד (תוצרת מאפיה רמת-גנית שכבר נסגרה למרבה הצער) לתוכו הוספתי במו ידיי שווארמה משובחת במיוחד, אך התוצאה היתה מאכזבת, יש להודות, והיא ריפתה את ידיי מלהמשיך ולנסות לממש את חלומותיי.
ואז, יום אחד, זה קרה.
שוטטתי לי ברחובות הרצליה, באיזור הידוע כהרצליה פיתוח, אי-שם לא רחוק מן הים, כסטודנט עליז וחופשי מדאגות בתקופת-המבחנים (אל תאמינו לכל מי שמספר לכם שסטודנטים הם אומללים בתקופה הזו. נכון, יש קצת לחץ, אבל כבר אין שיעורים מה שמפנה הרבה זמן לשוטטויות קולינריות ואחרות, ויש הרבה מאוד תירוצים למפגשים חברתיים/רומנטיים נעימים באצטלה של לימוד משותף למבחנים), ולפתע, לנגד עיני ראיתי אותו -
שלט גדול המציע שווארמה במלאווח!
נכנסתי למסעדת "בוא נאכל", הזמנתי שווארמה במלאווח, טעמתי בחיל ורעדה -ונשביתי. שילוב נהדר. בהחלט מה שנקרא סינרגיה קולינרית.
הרבה מים זרמו בירקון מאז ואני כבר איני סטודנט עליז וחופשי-מדאגות, אבל בכל פעם שעיסוקיי מביאים אותי לאיזור, אני מקפיד לטעום מהמאכל עתיר-הקלוריות והטעים-טעים הזה.
אפשר לקבל ב"בוא נאכל" גם שווארמה בפיתה או בלאפה לחששן שאינו חפץ בשילוב עם המלאווח, ויש שם גם מזונות אחרים למי שמשום מה נפשו אינה חושקת בשווארמה כלל ועיקר.
הנתונים היבשים
המקום: רחוב וינגייט 42, כיכר דה-שליט, הרצליה פיתוח.
זהות השווארמה: שווארמת הודו עדינה וטעימה.
גודל המנות: גדולות.
הסלטים: סבירים וטובים.
היחס ללקוחות: מנומס ונעים .
האם עדיף לשבת או לקחת: נוח מאוד לשבת, אבל הים במרחק כמה דקות נסיעה...
יוקר המחיה: יקר יחסית למדד השווארמה הכלל ארצי (כפי שאפשר היה לחשוש בהתחשב באיזור): 37 ש"ח למנה במלאווח, נכון לזמן כתיבת הפוסט.
רבים ממכריי שמעו אותי מזכיר במהלך השנים את שאיפתי לטעום שווארמה באופן מגוון יותר - בתוך בורקס, על פיצה ועל מלאווח, בין שאר הזיות.
לא רק דיברתי. אפילו העזתי לנסות קומבינציה של בורקס טורקי מוצלח במיוחד (תוצרת מאפיה רמת-גנית שכבר נסגרה למרבה הצער) לתוכו הוספתי במו ידיי שווארמה משובחת במיוחד, אך התוצאה היתה מאכזבת, יש להודות, והיא ריפתה את ידיי מלהמשיך ולנסות לממש את חלומותיי.
ואז, יום אחד, זה קרה.
שוטטתי לי ברחובות הרצליה, באיזור הידוע כהרצליה פיתוח, אי-שם לא רחוק מן הים, כסטודנט עליז וחופשי מדאגות בתקופת-המבחנים (אל תאמינו לכל מי שמספר לכם שסטודנטים הם אומללים בתקופה הזו. נכון, יש קצת לחץ, אבל כבר אין שיעורים מה שמפנה הרבה זמן לשוטטויות קולינריות ואחרות, ויש הרבה מאוד תירוצים למפגשים חברתיים/רומנטיים נעימים באצטלה של לימוד משותף למבחנים), ולפתע, לנגד עיני ראיתי אותו -
שלט גדול המציע שווארמה במלאווח!
נכנסתי למסעדת "בוא נאכל", הזמנתי שווארמה במלאווח, טעמתי בחיל ורעדה -ונשביתי. שילוב נהדר. בהחלט מה שנקרא סינרגיה קולינרית.
הרבה מים זרמו בירקון מאז ואני כבר איני סטודנט עליז וחופשי-מדאגות, אבל בכל פעם שעיסוקיי מביאים אותי לאיזור, אני מקפיד לטעום מהמאכל עתיר-הקלוריות והטעים-טעים הזה.
אפשר לקבל ב"בוא נאכל" גם שווארמה בפיתה או בלאפה לחששן שאינו חפץ בשילוב עם המלאווח, ויש שם גם מזונות אחרים למי שמשום מה נפשו אינה חושקת בשווארמה כלל ועיקר.
הנתונים היבשים
המקום: רחוב וינגייט 42, כיכר דה-שליט, הרצליה פיתוח.
זהות השווארמה: שווארמת הודו עדינה וטעימה.
גודל המנות: גדולות.
הסלטים: סבירים וטובים.
היחס ללקוחות: מנומס ונעים .
האם עדיף לשבת או לקחת: נוח מאוד לשבת, אבל הים במרחק כמה דקות נסיעה...
יוקר המחיה: יקר יחסית למדד השווארמה הכלל ארצי (כפי שאפשר היה לחשוש בהתחשב באיזור): 37 ש"ח למנה במלאווח, נכון לזמן כתיבת הפוסט.
אכלתי היום בבוא נאכל וחיפשתי מקום באינטרנט ללפרגן לשווארמה שלהם. בכל זאת עשו לי שמח בבטן !
השבמחקרציתי להוסיף למה שכתבתם שהחריף שלהם הוא החריף הכי טוב שאני מכיר. לא חריף מדי ולא פחות מדי. ממש כמו הדייסה של זהבה (ההיא משלושת הדובים) אבל כזה שמרגישים אותו טוב טוב בפה. מוסיף עומק למנה. שווה לנסות !